שיוויון ההורים בדיני מזונות ילדים לפי היכולת היחסית

מאמר חדש* מאת פרופ' מיכאל קורינאלדי, עו"ד

עניין חלוקת נטל מזונות הילדים המצויים במשמורת משותפת של הורים שנפרדו, עורר מחדש את השאלה היסודית הכללית בדבר שוויון החובות ההוריות של האם והאב בדיני מזונות ילדים בכלל ובמשמורת משותפת בפרט - התלויה ועומדת בבית המשפט העליון.

במשמורת פיזית משותפת - כשחלוקת זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מן ההורים, היא במידה שווה או רחבה - ראוי לחלק את נטל מזונות הילדים בין האב ובין האם, שכן האב נושא ישירות בהוצאות מזונות הילדים במחצית החודש כשהילדים שוהים בביתו. כמו-כן, ההסדר כרוך בהוצאות מדור "כפול" העומד לרשות הילדים (אצל האב ואצל האם).

לפיכך, המחלוקת המשפטית מתמקדת בשיעור ההפחתה של המזונות שמשלם האב לאם עבור הילדים: 50% או 25% (וניתנו פסקי דין של בית משפט למשפחה שהרחיקו לכת והפחיתו את נטל האב במשמורת משותפת עד ל-0%). עם זאת, ההכרעה בשאלה משפטית זו, תלויה בשאלה עקרונית מקדימה ורחבה יותר - מהו שיעור ההשתתפות בנטל מזונות הילדים של אם בעלת יכולת כלכלית, וזאת גם במקרים הרבים יותר, אצל זוגות  שהתגרשו בעבר, בהם אין למעשה משמורת משותפת, או במצבים שהגרוש נשא אישה שניה וחייב במזונותיה או שנולדו לו ילדים מן השניה.





המחלוקת המגדרית מצד אחד וההתנגשות בין הערכים של דת ומדינה מצד שני, מרחיקה את האפשרות שהמחוקק יאמר את דברו בקרוב. לפיכך, דנים בתי המשפט בפתרון השאלה על פי פרשנות חוק המזונות (1959)**, המפנה לדין האישי (הדתי) ומוסיף כי אדם שאינו חייב במזונות ילדיו לפי הדין האישי -  חייב במזונותיהם לפי החוק. הפרשנות בפסיקה ערה להתפתחות החברתית הדינמית בכיוון של שוויון זכויות וחובות ההורים.

עם זאת תקדים חשוב משנות ה-70 לא עמד לנגד עיני הפסיקה הקודמת והוא פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון דאז השופט משה לנדוי (ע"א 760/75), שציטט את ההלכה הפסוקה לגבי יהודים:

        "חובת האם להשתתף במזונות הילדים נובעת הן מדין צדקה [במשפט העברי] והן מחוק המזונות. חוק זה בנוי על יסוד גישה שיוויונית של איש ואישה, כלומר, על ההורים שניהם לשאת במזונות הילדים לפי צרכי הילדים, ומידת יכולתם החומרית היחסית של כל אחד מההורים".

יש לציין שבאותו עניין תבע האב הפחתת מזונות ילדים שנקבעו בהסכם גירושין, לאחר שהוצאותיו גדלו כשנשא אישה אחרת שהרתה לו וטען כי גרושתו חייבת להשתתף במזונות הילדים. פסק הדין יישם את הגישה השוויונית לפי היכולת היחסית וסכום המזונות לכל צרכי הילדים (בני 6 ו-14), לרבות חלק הילדים במדור, חולק שווה בשווה בין ההורים הגרושים, שמשכורתם היתה שווה.

חוק המזונות, שלא היה נהיר כל צרכו, תוקן בשנת 1981 ונוספה בו הוראה מפורשת בעניין "מזונות קטין", (סעיף 3א) וזו לשונו: "(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין, יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

אולם, הלכה פסוקה היא, מפי השופט אלישע שיינבוים (הלכת פורטוגז, 1982), כי סעיף זה אינו מחייב הורים יהודים, כיוון שבמשפט העברי יש הסדר, הן לעניין חובת האב הנושא בצרכים ההכרחיים, והן לעניין חובת האם הנושאת עמו מדין צדקה, לפי יכולתה היחסית, בנטל מזונות הילדים, מעל גיל 6, מעבר לצרכים ההכרחיים של הילדים.

על כך יש להעיר כי שאלת השתתפות האם נוגעת לכלל צרכי הילדים והחלוקה לצרכים הכרחיים ומעבר להכרחיים, חסרה בסיס בהלכה הרבנית, והיא מלאכותית ודחוקה. ואכן, נתקבלה, מפי השופטת בית המשפט העליון (בדימוס) א' פרוקצ'יה, גישה אחרת, המכונה "הגישה המאזנת" בין משקי הבית של האב והאם, שלפיה "נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם... פסיקת מזונות על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, אינו סותר את הדין האישי, ומתיישב עם תפיסת חוק המזונות" (ענייני אוחנה וציניבוי שניהם מ-2005). עם זאת שיטה זו מוגבלת לנטל המזונות "מעבר לצרכים ההכרחיים". יש להרחיב את "הגישה המאזנת" לכל הצרכים של הילדים וגם לעניין המדור "הכפול" במשמורת משותפת. האב והאם הנושאים, כל אחד, בכל הוצאות המדור של עצמם, המשמשים גם את הילד, ממלאים בכך אחר חובתם לחלקם במדור הילד. בנוסף לכך מועצת הרבנות הראשית החליטה "היות שתנאי החיים השתנו והמציאות כיום היא שגם האם נושאת בעול פרנסת הבית על היושבים על מדין להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים את היכולת הכלכלית של האם" (התשע"ו).

לפיכך, לפי החקיקה והפסיקה הקיימת, עומדת בעינה חובת האב המוגברת למזונות הילדים עד גיל 6, שבהם ממילא חלה חזקת הגיל הרך אצל האם. מעבר לגיל 6, יש לאמץ את "הגישה המאזנת" הרחבה כאמור לעיל ואין לקבוע מסמרות לגבי שיעור ההפחתה במזונות האב במצבים של משמורת משותפת ויכולת כלכלית של האם, אלא לחלק את נטל המזונות בין שני ההורים באופן שווה, לגבי כל סוגי צרכי הילדים לפי עיקרון היכולת היחסית של כל אחד מהם. על אחת כמה וכמה הדברים אמורים במשמורת משותפת. עם זאת הרחבת השוויון בין ההורים גם עד גיל 6 - עליה מתנהל וויכוח ציבורי ממושך – תלויה בשינוי הגיל של חזקת הגיל הרך ובכך למחוקק פתרונים ויפה שעה אחת קודם.

*מאמר בכורה לרגל הופעת הספר שרשבסקי-קורינאלדי דיני משפחה (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, התשע"ז).
** חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959.