tag:blogger.com,1999:blog-29275561589401503512024-03-05T12:58:05.248-08:00פרופ' מיכאל קורינאלדימשפט - חברה - קהילהרוני אפשטיןhttp://www.blogger.com/profile/06031048022846616429noreply@blogger.comBlogger7125tag:blogger.com,1999:blog-2927556158940150351.post-1564393020351246722019-12-02T03:28:00.000-08:002019-12-02T04:31:45.792-08:00פרופ' קורינאלדי - ספר מחקר חדש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<b><span style="background-color: white; font-family: inherit; font-size: large;">מיהו יהודי</span></b><br />
<b style="background-color: white; color: #222222;"><span style="font-family: inherit; font-size: large;">ביתא ישראל: מגלות אתיופיה לשיבת ציון</span></b><br />
<h4 style="text-align: right;">
<b><span style="background-color: white; font-family: inherit;">ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין הדפסה שניה 2019</span></b></h4>
<br />
<br />
הספר פותח בשאלה הכללית "מיהו יהודי" – יסודות הזהות היהודית על פי ההלכה הרבנית ועל פי המשפט הישראלי, ממשיך בחקר המעמד של קהילת "ביתא ישראל" – יהודי אתיופיה, וחותם במסקנה שיהדותם הוכחה כדבעי והם "יהודים לכל דבר". הספר בוחן את ממצאי המחקר המדעי בדבר היחס שבין "ביתא ישראל" לעם היהודי מבחינה אנתרופולוגית וקובע שהם נתון שמשקלו מוגבל לפי השקפת ההלכה הרבנית, בין היתר משום שחסרים ממצאים היסטוריים מהימנים על התקופה שקדמה למאה ה- 14. מסקנות המחבר מבוססות על בירור מקיף של שאלת הזהות היהודית בכלל ועל זכות השבות של עולי אתיופיה בפרט, לפי מבחן ערכי של ההלכה הרבנית בדבר "חזקת יהדות" של קהילה. זאת על בסיס פסקי הלכה של הרבנים הראשיים לישראל ובראשם הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, לצד הגדרה רחבה של זכות העלייה לפי חוקי המדינה, בפסיקה של בית המשפט העליון ובהחלטותיה של ממשלת ישראל.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj2L0sx5w5U_J5nwF2QwwDAdOhQ6aPlFujme6qeblSXKTc1zA5G4a07VBx_d_XQwlgCO-8yNqXJAkOayGPA3cjjSg1UyZiuIm9q1f0qDPc80GAZaRkpGl3cc_jMT2q0Qv8VKsSnlTLrL30D/s1600/%25D7%259E%25D7%2599%25D7%2594%25D7%2595+%25D7%2599%25D7%2594%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2599_%25D7%259B%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259B%25D7%25AA+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8+%25D7%259B%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2594+%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2590%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2599.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="685" data-original-width="1103" height="198" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj2L0sx5w5U_J5nwF2QwwDAdOhQ6aPlFujme6qeblSXKTc1zA5G4a07VBx_d_XQwlgCO-8yNqXJAkOayGPA3cjjSg1UyZiuIm9q1f0qDPc80GAZaRkpGl3cc_jMT2q0Qv8VKsSnlTLrL30D/s320/%25D7%259E%25D7%2599%25D7%2594%25D7%2595+%25D7%2599%25D7%2594%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2599_%25D7%259B%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259B%25D7%25AA+%25D7%25A1%25D7%25A4%25D7%25A8+%25D7%259B%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2594+%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2590%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2599.png" width="320" /></a></div>
<br />
<a name='more'></a><br />
המחקר דן גם בתולדות חידוש הקשרים של הקהילה עם היהדות הנורמטיבית (מאז המאה ה 15)- ובמאבקה לעלייה מאז הקמת מדינת ישראל. בשלהי שנות ה 70- חלה התפתחות דרמטית שהובילה לשרשרת הישגים של 40 שנות מבצעי עלייה וקליטה לאומית ודתית של יהודי אתיופיה (1977-2018), לרבות עליית האנוסים, שכונו בישראל "בני הפלשמורה", החוזרים בזמננו ליהדות. כותרת המשנה "ביתא ישראל: מגלות אתיופיה לשיבת ציון" מדגישה את העמדה כי מדובר בקבוצה יהודית עתיקה שגלתה ככל שבטי ישראל. קהילת "ביתא ישראל" הצליחה לשרוד בצוק העתים ובמלחמות עקובות מדם ולשמר את זהותה היהודית; וכששיחקה לה השעה בדורנו, נכרכה במיזוג הגלויות, בשיבת ציון ובגאולת ירושלים – תקוותה מדורי דורות.<br />
<br />
פרופ' מיכאל קורינאלדי הוא זוכה בפרס נשיא המדינה וראש הממשלה תש"ע 2010- להנצחת דמותו ומורשתו של הנשיא השני יצחק בן צבי למען "נדחי ישראל". בנימוקים להענקת הפרס נאמר: "מיכאל קורינאלדי מקדיש את חייו למאבק משפטי וציבורי למען נידחי ישראל – יהודי אתיופיה, צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל, השומרונים, הסובוטניקים והיהודים הקראים. בחמישים שנות פעולתו המחקרית והציבורית הוא ממשיך את רוח פעלו של הנשיא בן-צבי לקירוב נידחי ישראל. הוא עמד בראש הוועד הבינלאומי למען יהודי אתיופיה ותרומתו להכרה ביהדותם באה לידי ביטוי גם בספרים שכתב ובמערכה משפטית שניהל. גם למען הקראים, השומרונים והסובוטניקים ניהל מערכות משפטיות והשתתף בפעילויות אקדמיות לבירור זהותם הלאומית והדתית. במחקר אקדמי ובפעילות ציבורית ממשיך פרופסור קורינאלדי את רוח פעולתו של הנשיא בן-צבי ומסייע להנחלת מורשתו".<br />
<br />
<br /></div>
רוני אפשטיןhttp://www.blogger.com/profile/06031048022846616429noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2927556158940150351.post-59310235066076581072017-04-27T03:54:00.001-07:002017-04-27T03:59:06.094-07:00אירוע ההשקה של הספר שרשבסקי-קורינאלדי דיני משפחה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<div style="text-align: right;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: large; line-height: 150%;">דברים מאת פרופ' מיכאל קורינאלדי באירוע ההשקה של הספר שרשבסקי-קורינאלדי
דיני משפחה 20.03.2017</span></b></div>
</div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">ד"ר בנציון שרשבסקי ז"ל כתב בפתח המהדורה הראשונה של ספרו דיני
משפחה (1958): "מטרתי העיקרית היא לתאר באופן שיטתי את החוק הסובסטנטיבי
בדיני משפחה שעל פיו דנים אצלנו לגבי יהודים, הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי
המשפט, חוק זה הוא בראש ובראשונה דין התורה". ואכן הספר משמש עד היום ככוכב
הצפון לנגישות של המשפטנים למקורות ההלכה התלמודית והרבנית. אולם מאז חלה מהפכה
אזרחית בדיני משפחה, שגברה בעידן בית המשפט למשפחה, וזאת הן בנושאים והן במקורות
החוק, עד כדי כך שניתן לומר כי שרשבסקי המנוח מתהפך בקברו לרגל המציאות החדשה. </span></div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi0a8a2ZqYUy6EupWK-zDNTL72FYpInpCmhypAL9zOfdKl1ewRZxayXWEr8AYnSjsYR8q92PpHAV25mw3tPx-FGd_BU1N4SKQbbogkO1nsR9a9EBF58BGMSnByGwU9gUeKpYLcC2isl1ALm/s1600/%25D7%259E%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2599%25D7%259F-%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2590%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2599-%25D7%25A0%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%2590-%25D7%2594%25D7%259E%25D7%2593%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2594-%25D7%2595%25D7%25A9%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%2591%25D7%25A1%25D7%25A7%25D7%2599-1024x680.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><img border="0" height="194" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi0a8a2ZqYUy6EupWK-zDNTL72FYpInpCmhypAL9zOfdKl1ewRZxayXWEr8AYnSjsYR8q92PpHAV25mw3tPx-FGd_BU1N4SKQbbogkO1nsR9a9EBF58BGMSnByGwU9gUeKpYLcC2isl1ALm/s320/%25D7%259E%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2599%25D7%259F-%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2590%25D7%259C%25D7%2593%25D7%2599-%25D7%25A0%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%2590-%25D7%2594%25D7%259E%25D7%2593%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2594-%25D7%2595%25D7%25A9%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%2591%25D7%25A1%25D7%25A7%25D7%2599-1024x680.jpg" width="320" /></span></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: small;">ייחודה של היצירה החדשה, המשלבת את התיאוריה האקדמית עם חיי המעשה, הופך אותה</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: small;">למורה דרך מקיף ול-Text-book לכל העוסקים בתחום דיני המשפחה</span></td></tr>
</tbody></table>
</div>
<a name='more'></a><br />
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;"></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">החידושים
כוללים תחומים חדשים ורבים, שטרם פשטו בזמנו - כמו דיני הידועים, חוק ברית הזוגיות
לחסרי דת, הורות טכנולוגית, המשפחה החד מינית, ייפוי כוח מתמשך ועוד, באופן שהפכתי
למחבר משותף. עם זאת, לא אסתיר את ההתלבטות הפנימית שהיתה לי בניסוח השינויים,
כשהמחבר הראשון איננו, אף שהכרתי אותו ואת שיטתו מן ההופעות בפניו בבית המשפט, ובמהלך
עיבוד הספר כאילו היינו בחברותא שהקלה עלי את המלאכה. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">מנגד המהפכה האזרחית באה לביטוי בולט בספרו של שחר ליפשיץ <b>השיתוף הזוגי</b>
(2016) - שהקדיש למשפט העברי ומקורותיו רק משפט אחד, בליווי הערת שוליים, וכתב:
"בדין הדתי היהודי היחסים הכלכליים בין בני הזוג מבוססים על מודל לא שוויוני
הקובע זכויות וחובות על בסיס מגדרי" (עמ' 113). בכך הוא מתעלם מהשיטה של
המשפט העברי, הכוללת למשל, את הכתובה ושטר תנאים שבו כתוב בין השאר "שישלטו
בנכסיהם שווה בשווה". כן יש להעיר כי בדין הדתי יש זכויות וחיובים שלובים,
כמו שניסח זאת הרב אליעזר גולדשמידט המנוח, מחשובי הרבנים בזמננו ואב"ד
בביה"ד הרבני הגדול: "הזכויות והחובות מכוח אישות זה כנגד זה"
ונציין לדוגמה "מעשה ידיה תחת מזונותיה". <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">אי אפשר ואין צריך להחזיר את גלגל המהפכה אחורנית, אך דרושה, רפורמה כללית
בדיני משפחה וירושה וזאת ברוח דברי מוריי ורבותיי הפרופסורים והשופטים - משה
זילברג ומנחם אלון - כי המשפחה היהודית לא תנותק ממורשת ישראל ומקורותיה, תוך סינתזה
בין ערכי היהדות והדמוקרטיה, כמצוות חוקי היסוד, ואף חוק יסודות המשפט תש"ם-1980.
ואוסיף את דברי השופט משה זילברג בדבר תחולת הדין האישי "על שום שעניינים אלה
חוט של הווי ומסורת משוך עליהם... השקפות דת, מוסר, תרבות, מסורת ומנהגים..."
(<b>המעמד האישי בישראל</b> (1965) עמ' 3).<o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">יודגש כי הנושאים העיקריים בדיני משפחה טרם השיגו יציבות וודאות כשאנו
מתקרבים ל-70 שנות המדינה. וזאת בשל כך שהחקיקה
והפסיקה של בית המשפט העליון אינם מדביקים את קצב ההתפתחות החברתית הדינמית כגון
בענייני חזקת הגיל הרך, משמורת משותפת (כיום עוברים למושג חדש של אחריות הורית
משותפת), והשפעתה על נטל חלוקת המזונות בין שני ההורים לפי היכולת היחסית. נושאים
אלה מוכרים ואני אתמקד בחידושים והצעות בעניינים אחרים הטעונים תיקוני יסוד - מעין
עשרת הדברות לתיקון המערכות בדיני משפחה. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div class="MsoListParagraph" style="line-height: 150%; text-align: right; text-indent: -18pt;">
<!--[if !supportLists]--><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">א.<span style="font-stretch: normal; font-weight: normal; line-height: normal;">
</span></span></b><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">סוגית מירוץ הסמכויות<o:p></o:p></span></b></span></div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">עניין התופס מקום מרכזי בפרקטיקה השיפוטית חדשים לבקרים - נוגע לחלוקת
הסמכויות בין בתי המשפט למשפחה לבין בתי הדין הרבניים. הדעה המוסכמת היא כי יש
לשים קץ להתנגשות הסמכויות, אך עד היום טרם נמצא פתרון מקובל.<o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">אדגיש את המסקנות של ועדה ציבורית "לבחינת סוגיית מירוץ הסמכויות בין
בתי הדין הרבניים ובתי המשפט למשפחה" (2011). הועדה פעלה בראשותו של הרב שלמה
דיכובסקי, שכיהן בשעתו כמנהל בתי הדין הרבניים (חברים בוועדה היו גם השופט
(בדימוס) יצחק שנהב ונציגי משרד המשפטים ולשכת עוה"ד ובהם חברי דב פרימר).
ההצעה הוגשה לשר המשפטים דאז יעקב נאמן ז"ל, אך היא נגנזה על ידו בלחץ הרב
הראשי הספרדי דאז, הרב שלמה עמאר. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">תקציר מסקנות הוועדה מונח לפני, אך בקשתי משרת המשפטים, איילת שקד, במסגרת
חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, לפרסם את הדו"ח המלא של הוועדה על נימוקיו ולהתייחס
למסקנותיה. הועדה המליצה כי אם הליך
הגישור ייכשל ובני הזוג לא הגיעו להסכמה ביניהם על התדיינות בבית המשפט למשפחה או
בבית דין רבני: "תישאר סמכות השיפוט בעניינים שאינם ענייני נישואין וגירושין
לבית המשפט לענייני משפחה" (סעיף 4 לתקציר). לפי ההצעה הזאת, באין הסכמה בין
הצדדים על סמכות השיפוט, תיפול הסמכות הנכרכת או המקבילה של בתי הדין הרבניים כגון בענייני חלוקת הרכוש
הזוגי. על כך יצא בשעתו הקצף מצד דייני בית הדין הרבני הגדול דאז ובהם הדיינים
אברהם שרמן, חגי איזרר, ציון בוארון, ציון אלגרבלי שאמרו כי "במקום פתרון
למירוץ הסמכויות יש ריקון סמכויות בתי הדין הרבניים. גם בעניין סמכות לעניין
גירושין יש פגיעה קשה ביותר". <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">עם זאת ועדת דיכובסקי הוסיפה והציעה "כי לבית הדין הרבני תהיה סמכות
מקורית לדון בכל סכסוך שאותו ניתן להעביר להליך לבוררות ובלבד שהסכימו על כך כל
הצדדים להתדיינות מראש ובכתב". הצעה זו באה לתקן את המצב שנוצר בשנת 2003
בעקבות הפסיקה שהצהירה על בטלות הליכי בוררות בבתי הדין הרבניים הממלכתיים, בהיעדר
סמכות חוקית לכך<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn1" name="_ftnref1" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[1]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. יודגש כי בהצעה לא מדובר על הליכי
בוררות אלא<b> בסמכות מקורית</b>, לדון בסכסוכים אזרחיים במקביל לסמכות השיפוט האזרחית,
וזאת אף בנושאים מחוץ לדיני משפחה ורק בהסכמת הצדדים המעוניינים. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">ואכן לאחרונה פרסם המשרד לשירותי דת "תזכיר שיפוט בתי דין רבניים
(סמכות שיפוט בהסכמה) התשע"ז-2017)". התזכיר כולל, רק צד אחד של הצעת
ועדת דיכובסקי, בדבר הרחבת סמכויות בתי
הדין כאמור ואינו דן כלל בשאלת מירוץ הסמכויות העומדת על הפרק בכל חריפותה. למרות
ההתנגדות בחוגים רבניים לחלק מההצעות ועדת דיכובסקי נראה שזו הדרך לפשרה ציבורית,
שמצד אחד תשים קץ להתנגשות הסמכויות ומצד שני תרחיב את סמכויות בתי הדין כערכאה
ראשונה בעניינים אזרחיים, בהסכמת הצדדים. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">ניסיון נפל לפתרון המצב נעשה בחוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת
שעה), תשע"ה-2014. בהצעת החוק נאמר כי מטרתה, בין השאר, לבטל את מרוץ
הסמכויות, אך למעשה החוק לא השיג את מטרותיו ולא תרם לצמצום מרוץ הסמכויות, או
לצמצום ההתדיינויות. כן יש לציין כי בפרקטיקה מאמצי הצדדים מתמקדים בחתירה לסיום
מוקדם ככל האפשר של הליכי יישוב הסכסוך, מה גם שפתוחים בפניהם שורה של סעדים
זמניים חיוניים (כמו מזונות זמניים) המובאים להכרעה שיפוטית מיידית והמאבק המשפטי הכרוך
בהם מוביל לרוב לכישלון ההליכים האלטרנטיביים. שורת ליקויי הליכי יישוב סכסוך כוללת, בין השאר,
את המצב שהצד השני לא נענה לזימון ולא מגיע לישיבה שנקבעה ואין סנקציות נגדו. לפיכך
לדעתי, יש לחזור לשיטה הקודמת של הליכי יישוב סכסוך על פי בחירה של אחד הצדדים ואם
הוגשה בקשה יחוייב הצד השני להשתתף בהליכים. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">על אנדרלמוסיה מסוג דומה ציטט השופט מישאל חשין את ספר נחום פרק ב', 11
בדבר: "בוקה ומבוקה ומבולקה ולב נמס ופיק ברכיים וחלחלה בכל מתניים". <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoListParagraph" style="line-height: 150%; text-align: right; text-indent: -18pt;">
<!--[if !supportLists]--><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">ב.<span style="font-stretch: normal; font-weight: normal; line-height: normal;">
</span></span></b><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">בית דין מיוחד<o:p></o:p></span></b></span></div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">תיקון שני המוצע בזה הוא - חידוש פעולתו של בית הדין המיוחד. מדובר במוסד
שהמחוקק קבע לשם מניעת התנגשות סמכויות, כמפורט בסימן 55 לדבר המלך ומועצתו, 1922-1947
לקביעת ענייני המעמד האישי המסורים לסמכות ייחודית של בית דין דתי.<o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">המוסד מורכב מרוב שופטים ומיעוט דיינים, ודן בעניינים שנשיא בית המשפט
העליון מעביר להכרעתו. רוב השופטים הולכים בעקבות פסה"ד של השופט ברק, המצמצם
את סמכותו של ביה"ד המיוחד לדון רק בשאלות של סמכות שטרם לובנו והוכרעו באופן
מחייב ע"י הפסיקה<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn2" name="_ftnref2" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[2]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>.
הרציונל של פסיקה זו שאף ביה"ד המיוחד כפוף לעקרון התקדים המחייב, ואם
ביהמ"ש העליון אמר את דברו בנושא מסויים אין לביה"ד המיוחד סמכות לחלוק
על התקדים<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn3" name="_ftnref3" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[3]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. למעשה
בעקבות הלכה פסוקה זו הפך מוסד בית הדין המיוחד לאות מתה. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">הניסיון האחרון להעביר עניין לביה"ד המיוחד נעשה בעניין מחלוקת בין
הורי ילד לעניין ברית המילה של בנם, שנכרכה בתביעת גירושין. היועץ המשפטי לשיפוט
הרבני ביקש להעביר את העניין לבית הדין המיוחד אולם הנשיאה השופטת מרים נאור כתבה
כי "ניתן לתהות אם מנגנון ביה"ד המיוחד עודו רלוונטי לימינו אנו"<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn4" name="_ftnref4" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[4]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. אולם
המשנה לנשיאה, השופט אליקים רובינשטיין, חלק בדעת מיעוט וכתב "אדרבא לשם דרכי
שלום הרמוניה והבנה הדדית... יש מקום שלא לגנוז פורום סטטוטורי לישיבה משותפת של
שופטי בית המשפט ודייני בית הדין". <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div class="MsoListParagraph" style="line-height: 150%; text-align: right; text-indent: -18pt;">
<!--[if !supportLists]--><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">ג.<span style="font-stretch: normal; font-weight: normal; line-height: normal;">
</span></span></b><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">ליקויי שיטת הידועים
בציבור וקביעת ברית זוגיות כללית <o:p></o:p></span></b></span></div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">אקדים ואומר שמן הראוי לקבוע לצד מוסד הידועים בציבור חוק ברית זוגיות כללית במקום נישואין אזרחיים (כיום
יש רשם זוגיות לחסרי דת בלבד). ההכרה בידועים בציבור נקבעה בעיקר בענייני זכויות
סוציאליות, אך מאז המוסד התפתח ופשט באמצעות חקיקה שיפוטית, עד כדי כך שהפסיקה
רואה בו תחליף נישואין אזרחיים נוסח ישראל. בשל התפשטות תופעת משפחות הידועים
בציבור האלטרנטיבה של ברית הזוגיות אינה יכולה לבוא במקום הידועים בציבור אלא
כשיטה נוספת ובני הזוג יבחרו את השיטה המתאימה להם. יודגש כי הנישואין, כדברי
השופט ברק, הם "תא משפחתי המוכר חוקתית", אך לא יתכן תא משפחתי יציב
שאינו בגדר סטטוס. לשם יצירת סטטוס כמו נישואין דרושות התכונות הבאות: גושפנקה
חוקית, אופי אוניברסלי, קביעות במובן זה שאין הצדדים יכולים לשים קץ ליחסים
ע"י הסכמתם או התנהגותם בלבד, והסדר חוקי קוגנטי (מחייב)<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn5" name="_ftnref5" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[5]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. כל
התכונות האלה אינן קיימות אצל ידועים בציבור. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">תחליף הידועים לוקה בשורת חסרונות השוללות ממנו את האופי של מעין נישואין.
לדוגמה, היעדר רישום כבני זוג במרשם האוכלוסין וחוסר כל גושפנקה חוקית אחרת
לזוגיות או פירוקה. כל אחד מבני הזוג חשוף לניתוק חד צדדי בכל עת של <b>הקשר האישי</b>,
ללא כל תרופה משפטית. נוסף על כך, איסור הביגמיה לא חל על ידועים בציבור ויש להם
חופש נישואין לאחר. הם אף רשאים לקיים קשרים כפולים, מה שנקרא מעין ביגמיה. כאן
אזכיר הצעת חוק שהוגשה בשעתו ע"י ציפי חוטובלי, כיום סגנית שר החוץ – להחיל
את עבירת הביגמיה גם על ידועים בציבור, אך ההצעה נפלה שכן מוסד הידועים בנוי על
חופש ממגבלות הנישואין. יש הסוברים כי מוסד הידועים עדיף באשר אין צורך בגט, אבל
לאור החסרונות לדעתי, אין לבנות משפחה על מוסד רעוע שכזה. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">עוד אזכיר את הזכות לירושה של ידועים בציבור, המותנית בכך כי אף אחד מהם,
בשעת מותו, אינו נשוי לאחר (סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965), ובתחרות על זכויות
הירושה, להבדיל מזכויות סוציאליות, גוברת, במירב העניינים, האלמנה החוקית על
הידועה. אולם ההגבלה הנ"ל לא חלה
בחיי הידועים - "חיי גבר עם אישה גם כשאחד מהם עדיין נשוי – אינם נגועים באי
חוקיות"<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn6" name="_ftnref6" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[6]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. משמע שהזכויות בחיים אינן
תלויות בכך שמדובר על יחסים מונוגמיים. כך מצינו לעתים תביעות כפולות של ידועה
בציבור, אחת או יותר, בצד הנשואה. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">לפיכך, למרות החקיקה והפסיקה הכלכלית בענייני הידועים - אין מוסד הידועים
משמש תחליף ראוי לנישואין <b>מה גם שבעניינים רבים אין שוויון זכויות בין ידועים
בציבור לבין בני זוג נשואים. </b>לדוגמה חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973
אינו חל על ידועים בציבור<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn7" name="_ftnref7" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[7]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>.<b> </b>אמנם
במישור יחסי הממון בין ידועים קיימות זכויות – חלוקת רכוש משותף או מזונות משקמים
- אך אין הדבר מרפא את חוסר הסטטוס של הידועים. כן נובעת<b> </b>חולשת מוסד הידועים
מהיעדר הסדר חקיקתי כולל למעמד המשפחתי של הידועים כפי שקיים בחלק ממדינות המערב.
לאור חשיבותם של הנישואים כסמל וכמוסד חברתי - ההכרה החלקית בזכויות הידועים אינה
מספקת תחליף הולם להיעדר נישואים אזרחיים בישראל. מאידך, הסדר כללי של ברית זוגיות
עם זכויות בדומה לנישואין, יפחית בהדרגה את מספר המשפחות של ידועים בציבור, העולה
על 100,000 משפחות. יש לציין כי בבתי הדין הרבניים דנים בענייני ידועים רק במקרים
חריגים לדוגמה, בעתירות לאיסור נישואי הידוע/ה מחמת טענה של קידושי ביאה. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">דוגמה נוספת קביעת האבהות – ילד שנולד לנשואה נרשם כבנו של הבעל לפי חזקת
אבהות הבעל (סעיף 22 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965). לעומת זאת, לגבי
ידועים, קביעת האבהות ורישומה לילד שנולד לאישה פנויה, טעונה הודעה משותפת של שני
ההורים, שהיא הודאה מפורשת של האב באבהותו וגם
– הסכמה של האם: "שם אביו של ילד שנולד לאשה פנויה יירשם על פי הודעת
האב והאם כאחד" (סעיף 21 לחוק הנ"ל). לעתים חילוקי הדעות בין הידועים או
ספק לגבי היוחסין, מובילים לצורך בבדיקה גנטית. לפיכך, קיימת בחברה הדתית סטיגמה
חברתית כלפי ילדים מחוץ לנישואין וכל פירוד חד צדדי ומידי חותר תחת ערכי המשפחה
ופוגע <b>בטובת הילדים</b>. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoListParagraphCxSpFirst" style="line-height: 150%; margin-right: -2.9pt; text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">זאת ועוד. אין תקופת
חיים משותפת מינימלית לצורך הגדרת ידועים בציבור ודי בקשר זוגי בן שלושה חודשים.
הכרה זו בפסיקה, אפילו בקשר זוגי קצר מועד, חותרת תחת ערכי המשפחה ומטשטשת את
ההבחנה בין קשרים מזדמנים ובין קשרים המשקפים מחויבות ארוכת טווח. מאידך גיסא,
תנאי הסף של ידוע/ה בציבור כיורש/ת צריך שיתקיימו עד למוות של בן הזוג ממש. יוצא,
אפוא, כי פירוד פיסי זמן קצר בסמוך לפטירה
עלול להפקיע את זכויות הירושה. כן יצויין לדוגמה, פסק דינו של השופט ברנזון, כי יש
לשלול זכות ירושה מידועה בשל התערערות היחסים בין בני הזוג בסוף ימי חייו של בן
זוגה (היא אמרה בעדותה לגבי אשפוז המנוח בלילה לפני מותו כי "לא היה לה זמן
ללכת לבי"ח כשהמנוח חלה")<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn8" name="_ftnref8" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="letter-spacing: 0.1pt; line-height: 107%;">[8]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" style="line-height: 150%; margin-right: -2.9pt; text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">לסיכום לעניין הידועים
יש לומר כי דווקא הפתרונות החלקיים בפסיקה להסדר ענייני הידועים, מפחיתים את הלחץ
הציבורי לכינון הסדר של נישואין אזרחיים בישראל, ומשאירים את מדינת ישראל במצב
ירוד, בהשוואה למדינות המערב, שבכולן קיימים בתקופה לפני מותו הסדרים של נישואין
אזרחיים, בנוסף לנישואין הדתיים. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" style="line-height: 150%; margin-right: -2.9pt; text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">על מנת להשיג הסכמה עם
החוגים הדתיים בעניין ברית הזוגיות הכללית כתחליף לנישואין אזרחיים - יש מקום אף
בתחום זה לפשרה ציבורית לפיה תימסר לבתי הדין הרבניים הסמכות להתרת ברית הזוגיות,
כשם שהם מוסמכים להתיר ומתירים נישואין אזרחיים בין יהודים הנעשים בחו"ל.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpLast" style="line-height: 150%; margin-right: -2.9pt; text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">נעבור להצעות ופתרונות <b>בעניין
קידום שיוויון האישה</b>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">ד. </span></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">יש להפוך את חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 לחוק יסוד, והדבר
מדבר בעד עצמו. <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">ה.</span></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;"> <b>נושא היתר נישואין שניים לבעל</b>, כרוך באפליה זועקת נגד האישה, מה גם
שניתן להפעיל את ההיתר אפילו במקרים של סרבנית גט, גם כשאין מדובר בחולת נפש. לפיכך,
המחוקק הישראלי הוסיף על הדרישה ההלכתית להיתר מאה רבנים, את ההגבלה לפיה ההיתר
כפוף כידוע לאישור נשיא בית הדין הרבני הגדול (סעיף 179 לחוק העונשין). נוסף על כך
נקבעו בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995 סנקציות
אזרחיות נגד סרבני/סרבניות גט ("צו הגבלה") וכן הגבלות דיוניות נוספות,
בכללן הגבלה, לפיה "לא תידון בקשת הבעל להיתר נישואין עד תום שלוש שנים מיום
הוצאת צו ההגבלה" (סעיף 1(ו) לחוק הנ"ל).</span><span lang="HE" style="line-height: 150%;"> לאור ההגבלות הפליליות והאזרחיות הליכי ההיתר
לנישואין הם מורכבים ומסובכים ונמשכים שנים ארוכות. <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">אולם בכל אופן לפי הסטטיסטיקה שפורסמה לאחרונה, מספר ההיתרים בשנים 2012
-2016, שלושים היתרים בשנה בממוצע, מצביע על מגמת עליה לעומת השנים הקודמות עד כדי
הכפלה. מחקרי העלה כי הסיבה לכך היא שבתי הדין הרבניים נוהגים לרוב לעקוף את מסלול
צו ההגבלה המחייב תקופת המתנה להיתר נישואין ולהפעיל נגד הסרבנית, בסמוך
לפס"ד גירושין, את מסלול ההיתר לבעל. לדעתי, דרך זו אינה לגיטימית, שכן מתן
היתר נישואין תוך עקיפת צו הגבלה - כשאין מצב של סיבה אובייקטיבית כגון מחלת נפש
האישה - הוא סעד בלתי חוקתי הסותר את עיקרון המידתיות. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="line-height: 150%;">יתרה מזאת, אזכיר את הפרשנות של השופט חיים כהן בהלכת <b>שטרייט</b> לפיה
יש להשוות בין יהודים ללא יהודים ולהפעיל את ההיתר רק במקרה של סיבות
אובייקטיביות, כגון מחלת נפש האישה, כמפורט בסעיף 180 לחוק העונשין<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn9" name="_ftnref9" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[9]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>.
אמנם, בית המשפט העליון הפך פרשנות זו בהלכת <b>בורונובסקי </b>ואישר סמכות רחבה
יותר לגבי יהודים על פי עילת פירוד ממושך וסרבנות האישה עד כדי נקמנות<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn10" name="_ftnref10" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[10]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>, אך כיום, יש מקום להחמיר ולפסוק כי אין לעקוף את
מסלול צו ההגבלה המחייב תקופת המתנה של שלוש שנים לפני מתן ההיתר. </span><span lang="HE" style="line-height: 150%;">ראוי לבטל את הליכי היתר הנישואין (פרט למקרים כגון
חולת נפש או צמח)</span><span lang="HE" style="line-height: 150%;"> שכן אמצעי הכפיה הקיימים מופעלים גם נגד סרבנית גט (צו הגבלה וכו') ישיגו
את הציות לפסק הגירושין. האישור הדרוש להיתר נישואין מטעם נשיא בית הדין
הגדול מאפשר לו להפנות להליכי צו הגבלה
במקום היתר נישואין. בית הדין הדתי גם רשאי להטיל קנסות לכפיית ציות האישה לפסק
דין בדבר קבלת גט וכך למשל אושר מפי
הנשיאה של בית המשפט העליון מרים נאור, קנס שהוטל ע"י בית הדין הרבני על סרבנית
גט בסך של 2000 ₪ לשבוע עד שתמלא אחר פסק הדין<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn11" name="_ftnref11" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[11]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">ו.</span></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;"> <b>זיכוי גט לבעל שהוא בגדר צמח
או חולה נפש גמור</b>. לפי ההלכה אם הבעל "נשתטה אינו מוציאה עולמית"
(משנה יבמות יד, א), כלומר היא נשארת עגונה. פריצת דרך בהלכה הרבנית בדיני עגונות
התחוללה בשנת 2014 בשני מקרים שבהם הבעל לא היה כשיר למתן גט מחמת הפיכתו לצמח.
המקרה האחד בבית הדין הרבני בחיפה התייחס לבעל שניסה להתאבד מחמת מחלה נפשית ונותר
צמח. בפסק הדין הרבני הוחלט על הפקעתם של נישואים אלה מחמת מקח טעות של המום הגדול
של הבעל (הפרעה נפשית) שהאישה לא ידעה בנישואין על אודותיו. נקבע כי בעניין מקח
טעות אין שוני בין הבעל לאישה. פסק הדין אושר בבית הדין הרבני הגדול. <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">מאידך במקרה אחר של בעל שהפך לצמח
מחמת תאונת דרכים בית הדין הרבני בצפת בראשות הרב אוריאל לביא נקט בדרך אחרת של
זיכוי גט מדין זכין לאדם שלא בפניו. לא הוגש ערעור מצד אפוטרופוס הבעל, אך פסק
הדין נתקל בביקורת של חוגים רבניים. לאחר פסק הדין הגיש מאן דהו שאינו נוגע כלל
לעניין – ערעור לביה"ד הרבני הגדול וביה"ד החליט לדון בערעור. כנגד
הערעור הוגשה עתירה לבג"ץ על פי עילה שאין סמכות לבית הדין הגדול בהעדר זכות
עמידה למערער. בית המשפט אמר בהחלטת ביניים: "אנו מבחינים הבחן היטב ובכבוד
בין הפולמוס בנושא ההלכתי, שהוא בוודאי לגיטימי ויתכנו בו דיעות שונות, לבין נושא
זכות העמידה של המערער". אמנם יש
שיטה בהלכה כי בענייני איסור והיתר כל ישראל בעלי דין, אך אין לכך בסיס בחוק
הדיינים, התשט"ו-1955 סעיף 12א הקובע את זכות הערעור ואף לא בתקנות הדיון
בבתי הדין הרבניים בישראל התשנ"ג שאינן יכולות לפרט את הזכות הקיימת ולא
להוסיף עליו. ואכן בג"ץ פסק שאין לדון בערעור לבית הדין הרבני הגדול בנושא
הנ"ל, שהוגש ע"י אדם שלא היה צד להליך המשפטי נשוא הערעור ואין לו
שייכות לאותו הליך וזאת בשל היעדר זכות עמידה של המערער<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn12" name="_ftnref12" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[12]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>.<o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">תיקון שביעי</span></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;"> מתייחס </span><b><span lang="HE" style="color: #222222; line-height: 150%;">לביטול למעשה של הכרזת "מורדת"<u> </u>שהפכה<u> </u>בזמננו בישראל</span></b><b><span lang="HE" style="color: #8496b0; line-height: 150%;"> ל"הלכה ואין מורים כן" </span></b><span lang="HE" style="color: #222222; line-height: 150%;">(ראו פרק יב לספר)<o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">אסביר את הרקע לכך. <b>ראשית</b>,
מבחינה הלכתית התנאים הקודמים להכרזה הם שורה של פסקי דין רבניים הכוללים:<b>
התראות</b>, <b>המלכות</b> (כשבית הדין בעצמו מסביר לאישה את חומרת מרידתה
ומפציר בה ונותן לה זמן להימלך בדעתה ולחזור בה), <b>הכרזות </b>בפומבי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות
במשך ארבעה שבועות, גם בשבתות וניתנת לאישה שהות של י"ב חודשים .<o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">שנית</span></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">, ההכרזה על אישה מורדת אינה ראוייה במציאות
החברתית המודרנית, מה גם שיש בפסיקה הרבנית קביעה מפורשת כי "בזמננו לא
נוהגים לעשות במורדת ההמלכות וההכרזות" (פד"ר ו 33) והתוצאה היא שדין
הכרזת מורדת אינו קיים יותר. למרות זאת, הבעל רשאי לפתוח תיק הכרזה
כ"מורדת", אך אין בהליך זה תועלת, פרט לאיום על האישה שכן בימינו לא
ניתן לבצע את כל ההתראות וההמלכות. <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">אמנם בעבר היו מקרים, מפעם לפעם,
בשכונות בירושלים ובבני ברק שבהם היו הכרזות פומביות מסוג זה. ההכרזות בעבר כללו את
נוסח ההחלטות של התראות מורדת מאת <b>בתי דין רבניים פרטיים</b>, תוך ציון מפורש
של שם האישה המורדת. אולם, הליכים כאלה סותרים את כבוד האישה ואת חוק יסוד: כבוד
האדם וחירותו, מה גם שאין בתי דין אלה מוסמכים לכך. מאידך אין להעלות על
הדעת, כי <b>בית דין רבני</b> <b>ממלכתי</b> יצווה על הכרזות כאלה, ואם יעשה כן,
ניתן בנקל לבטל את פסק דינו באמצעות בג"ץ. יודגש, כי קיימים פסקי דין רבניים
הקובעים כי אישה שעזבה את הבית ואינה חיה עם בעלה, היא כמורדת, אך ההשלכה היא רק
לעניין מזונות ולא להפסד כתובה. אולם במקרה שהאישה הקדימה את תביעתה למזונות
בבימ"ש למשפחה - פסקי דין רבניים של 'מעין מורדת', אינם מחייבים את בתי
המשפט למשפחה, הרשאים לפסוק מזונות למרות קביעה סותרת של בתי דין רבניים כי האישה
כמורדת<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn13" name="_ftnref13" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[13]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>.<o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">לפיכך יש לקבוע בתקנות כי פתיחת
ההליך הזה, ההליך של בקשה להכרזת אישה כאישה מורדת, המעניק לבעל יתרון דיוני כפופה
לרשות בית הדין מאידך קיים הליך לעניין קביעתה כמעין מורדת הינו שעזבה את הבית
מסיבה לא מוצדקת (אמתלה לא מבוררת) והיא מפסידה בשל כך את מזונותיה, ולא את כתובתה.<o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">לפי נתונים שנמסרו לי ע"י
הנהלת בתי הדין הרבניים (אפריל 2015), בשנים האחרונות (2009-2014), נפתחו בישראל בממוצע
כ-230 תיקי הכרזת מורדת לשנה. אלו הם תיקי סרק שמיועדים לאיים על האישה ומביישים
אותה. המסמך מוסיף ואני מצטט: "לעניין הכרזה בפועל כמורדת, בכל השנים נמצא רק
תיק אחד בבית דין רבני באשדוד משנת 2012" (ואני מוסיף כי אילו הוגש ערעור
ההכרזה היתה נופלת, מחוסר קיום ההתראות הנ"ל). <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">יודגש כי ההלכה מכירה רק בהליכים
של מורדת אגב טענת שלום בית מצד הבעל. לעתים קרובות, עורכי הדין טועים ומגישים
תביעות למורדת אגב הליכי גירושין, אבל הדבר תרתי דסתרי ותביעות כאלה להכרזה כמורדת
- נידחות. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">סיבה נוספת לכך שפסקי הכרזה
כמורדת אינם קיימים יותר היא שבתי הדין הרבניים נוהגים כיום לפי "פסק רבנו
ירוחם", כפי שאפרט גם בהמשך, שלפיו במקום שהבעל מעוניין בגירושין והאישה
נוהגת כמורדת, אין מכריזין על האישה כמורדת אלא פוסקים על גירושין.<o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">תיקון
שמיני</span></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">: יישום
מקיף יותר של פסק רבינו ירוחם (המאה ה-14
טולדו). בתי הדין הרבניים, שחיפשו דרך הלכתית לפתרון בעיית העגונות חידשו את
הפעלתו הלכה למעשה של פסק רבינו ירוחם וזו לשונו (תרגום מארמית):<o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; margin-left: 42.55pt; margin-right: 39.65pt; margin-top: 0cm; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="line-height: 150%;">"...אישה שאמרה איני רוצה בו יתן
לי גט וכתובה, והוא אומר גם אני לא רוצה אותך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתבר שאין
דנים אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא משהים אותה יב חודש לגט
שמא תחזור בה. לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה שנתן לה משלו... </span><span lang="HE" style="line-height: 150%;">" (ספר מישרים,
נתיב כג, חלק ח). </span><span lang="HE" style="line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">נפקות
הדברים היא כי בנסיבות שבהן אישה מורדת מחיי אישות תובעת גירושין, הרי אם גם הבעל
אינו מעוניין לשוב לשלום בית אלא אף הוא רוצה בגירושין אך מסרב ליתן גט – נשמטת
הקרקע מתביעתו להכריז על אשתו כמורדת, גם אם לכתחילה היא גרמה לקרע שנוצר בין בני
הזוג. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">התוצאה
האופרטיבית הנובעת מפסק רבינו ירוחם היא שכאשר שני בני הזוג מורדים זה בזה ואחד
מהם תובע גירושין – יש לחייב או לכפות את הצד השני לגירושין, והפסק מייתר את הליכי
מורדת, ומחזק את המנהג שאין עוד בישראל הכרזה כמורדת ומנהג ישראל דין. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="line-height: 150%;">עם
זאת, רבינו ירוחם מורה כי הכפייה לגרש תבוצע לאחר שנה "שמא תחזור בה".
אולם הפסיקה הרבנית בזמננו, המסתפקת בסברה של רבינו ירוחם, שכמוה כעילת גירושין אינה
תולה בדרך כלל את הגירושין בהשהייה של שנה, באותם מקרים שבהם "מות
הנישואין" ברור, לרבות כשהם חיים בנפרד, ומורדים זה בזה. ניתן ליישב את קיצור
תקופת ההשהיה שאין צריך יב חודש במרידה הדדית גמורה או כשקיימת עילת גירושין אחרת. </span><span lang="HE" style="line-height: 150%;">כן יש להוסיף כי בתי
הדין הרבניים מיישמים את פסק רבינו ירוחם, הן במורדת מסוג </span><span lang="HE" style="line-height: 150%;">"<span style="letter-spacing: .4pt;">בעינא ליה ומצערנא ליה</span>" </span><span lang="HE" style="line-height: 150%;">(= אני רוצה בו ומצערת אותו [בסירוב לחיי
אישות]) והן במורדת מסוג "מאיס עלי" (מאיס עלי היינו אישה שאינה רוצה
בחיי אישות עמו). כמו כן בתי הדין נוהגים לחשוף
את כנות עמדת בני הזוג, ובהתאם לפסוק גירושין נגד סרבן הגט. כלומר, אפילו
אם אחד מהם טוען לשלום בית, אך התנהגותו או הדברים שהוא מטיח בשני, מוכיחים אחרת -
ובהתאם פוסקים גירושין נגד סרבן הגט, ללא תקופת המתנה של שנה. </span><span lang="HE" style="line-height: 150%;"> <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">למעשה,
מספר הזוגות המתגרשים הגיע אצל יהודים, בשנת 2015 ל-11,114, אינו מדביק את היקף
תביעות הגירושין, העולה במידה רבה על מספר הזוגות המתגרשים, והפער מצביע על עליה <b>באורך
התקופה בין הגשת התביעה ובין השגת הגט</b>. הנתונים המתפרסמים בשנתון הסטטיסטי
בישראל בדבר היקף תביעות הגירושין, לרבות הסכמי הגירושין, אינם משקפים את מכלול מצבי הסכסוך והפירוד בין
נשואים, באשר במקרים רבים, בני הזוג נמנעים, מטעמים טקטיים, להגיש תביעת גירושין,
ומעדיפים הליכים אחרים, כגון בבית משפט למשפחה - ואין לכך ביטוי בסטטיסטיקה
הרשמית. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">יודגש
כי תקופת פירוד ארוכה, עד להשגת הגט, מכבידה במיוחד על האישה, שבגידתה היא ניאוף
וילדיה הנולדים באותה תקופה, נושאים חשש ממזרות. לפתרון בעיית העגונות, החקיקה
האזרחית הוסיפה, בתמיכת הרבנות, אמצעים נרחבים לאכיפת פסקי גירושין (כגון: מאסר
לתקופה בלתי מוגבלת, "צו הגבלה" בדבר סנקציות השוללות זכויות אזרחיות
שונות, קנסות, עיכוב יציאה מן הארץ, וכשהבעל נמלט לחו"ל "אי הארכת תוקפו
[של דרכון ישראלי] או קיצור תקופת תוקפו או קביעה שהוא יהיה תקף לשיבה לישראל
בלבד"). <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">לפיכך
ניתן לסכם תיקון זה ולומר כי כבר התגבש פתרון הלכתי ואזרחי משולב לבעיית העגונות
בזמננו </span></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;">על ידי שילוב של הוראות דין תורה ואכיפתם
בחוקי המדינה ובתי הדין הרבניים יכולים לעשות לקיצור וזירוז הליכי הגירושין, ברוח
ההלכה הרבנית מדורות ופסק רבינו ירוחם המשמש גולת הכותרת לפתרון בעיית העגונות. <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<u><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">הצעות לתיקונים למניעת פיצול סטטוס<o:p></o:p></span></u></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><u><span lang="HE" style="line-height: 150%;">תיקון תשיעי</span></u></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;"> – תיקון יסוד נוסף – מניעת פיצול סטטוס, בייחוד בענייני חוק השבות
וגיור. גיור רפורמי או קונסרבטיבי בחו"ל מוכר לעניין חוק השבות אך הרבנות
אינה מכירה בו לצרכי נישואין ובעקבות הגיור הפרטי, בני הזוג נישאים כדמו"י
וזוכים לתעודת נישואין רשמית של מדינת ישראל הכרה בגיור הרפורמי בארץ, ולא אכנס
כאן לעתירה התלויה ועומדת בבג"ץ. אלא אני מתייחס לגיור אורתודוכסי בארץ למשל
בבית דין רבני פרטי של הרב קרליץ בבני ברק או אצל רבני הציונות הדתית כמו הרב
ישראל רוזן מאלון שבות.<o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="line-height: 150%;">לפי
הפסיקה של ביהמ"ש העליון מפי כב' הנשיאה מרים נאור הוכר הגיור הפרטי בבית
דינו של הרב קרליץ בתנאי שהגר שהה בארץ עם אשרה כחוק<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn14" name="_ftnref14" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[14]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. אם אין לו
אשרת ישיבה בארץ רשות האוכלוסין מוציאה צו על גירושו מן הארץ על אף שהוא עבר גיור
כדין תורה. לעומת זאת הקהילה היהודית בארץ רואה אותו כיהודי לכל דבר הוא משתתף
בתפילות, עולה לתורה וכו' נוסף לכך הבעיה היא שבית הדין הרבני של המקום שממנו בא
הגר אינו יכול לסדר לו גיור נוסף לפי דין תורה כיוון שהוא כבר יהודי לכל דבר.
ההסבר לפיצול הסטטוס הוא כי חוק השבות אינו חל על מי שהתגייר בישראל תוך כדי שהיה
בלתי חוקית בארץ. יודגש כי השופט סולברג שהסכים לפסק דינה של הנשיאה בהלכת<b>
רגצ'ובה</b> הוסיף ואני מצטט "ישנם גרי צדק, לא מעט גיורים איכותיים לעילא
ולעילא מבחינה דתית שנקלעים למבוי סתום ולמצוקות אישיות ומשפחתיות מכיוון שלא באו
בגדרי חוק השבות מחמת שהיה בלתי חוקית תוך כדי הליכי הגיור... משרד הפנים צריך
לחתור לריכוך הנוקשות הנ"ל, ואפיקים אחרים, אם בועדת חריגים, בנהלים מיוחדים,
גם לפנים משורת הדין. לבטח ישנם גרי צדק שראוי לחתור לקראתם, לקבלם בנפש חפצה,
ולהסדיר את מעמדם האזרחי בישראל". בינתיים הוגשה עתירה נוספת התלויה ועומדת
ועמדת השופטים בדיון המקדמי תואמת לדברי השופט סולברג ועתה ממתינים לתשובת משרד
הפנים בעניין. ואני צופה כי ימצא פתרון למקרים אלה במסגרת של הענקת רשיון לישיבת
קבע לפי חוק הכניסה לישראל ורשיון זה מעניק את מירב הזכויות האזרחיות והסוציאליות,
להוציא זכות בחירה לכנסת. </span><span dir="LTR" style="line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span dir="LTR" style="line-height: 150%;"> </span><b><u><span lang="HE" style="line-height: 150%;">תיקון עשירי</span></u></b><span lang="HE" style="line-height: 150%;"> נוגע <b>להרחבת הנפקות המשפטית של מרשם
האוכלוסין</b>. לדוגמה אציין כי בג"ץ בהרכב השופט משה לנדוי, פסק בפרשת <b>רודניצקי</b><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn15" name="_ftnref15" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[15]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>, כי
יש לרשום במרשם האוכלוסין נישואי כהן וגרושה, שנעשו בנוכחות פסולי עדות מחמת
עבירות בין אדם למקום, בנימוק שלפי פקודת הראיות, הכל כשרים להעיד. נימוק זה אינו עומד במבחן הביקורת, שכן שני עדי
הקידושין דרושים לעצם קיום הקידושין (כלשון ההלכה "עדי קיום"), ולא
לראיה שהנישואין התקיימו (כלשון ההלכה "עדי בירור"). <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">אמנם, השופט לנדוי סבר כי יש תוקף מהותי לנישואין, אך בכך, עם כל הכבוד,
הוא טעה שכן כשרות העדים נקבעת, במקרה זה, על פי דין תורה, מן הטעמים שאמרתי. עם
זאת, לפי דעת הרוב בבית המשפט העליון, הוראות מסוג זה למרשם האוכלוסין, ניתנות
במסגרת ההיבט המוגבל של מרשם האוכלוסין כעניין טכני ומנהלי, באופן שטעותו של השופט
לנדוי אינה גורעת מן התוצאה שיש לרשום נישואי כהן וגרושה, מה גם שלפי דין תורה בדיעבד הנישואין תקפים. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoNormal" style="line-height: 150%; margin-bottom: 6.0pt; text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">כאן המקום להעיר כי הפסיקה רבת השנים שלפיה מרשם האוכלוסין נושא אופי טכני
או סטטיסטי, מאשרת, בכל אופן, לעניין רישום של אבהות את התוצאות המשפטיות הנובעות
מהרישום. אצטט לדוגמה את דברי השופטת עדנה ארבל כי בצד הכלל ש"המרשם מאגר סטטיסטי
בלבד שאין להסיק ממנו דבר לגבי זכויות מהותיות, מובן אמנם כי זכויותיו האזרחיות של
קטין נגזרות מהאמור במרשם לגבי זהות אביו, כגון מזונות, ירושה וכד', אך אין משמעות
הדבר כי לא ניתן לערער על אמינות האמור במרשם כאשר עולה הצורך"<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn16" name="_ftnref16" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[16]</span></span><!--[endif]--></span></span></a> יש להוסיף כי לפי דעת מיעוט של השופט א.
רובינשטיין המרשם אינו בעל פן טכני בלבד<a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftn17" name="_ftnref17" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[17]</span></span><!--[endif]--></span></span></a>. <o:p></o:p></span></div>
</div>
<div class="MsoListParagraphCxSpFirst" style="line-height: 150%; margin-right: -2.9pt; text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">בחתימת דברי אני מצטט מכתב של דוד בן גוריון 9.7.65 (מתוך חילופי
מכתבים ביני לבין דוד בן גוריון, כשהייתי בראשית דרכי): "החברים ההולכים יחד אתי... הם חופשים
בדעות, אבל כולם מוקירים ערכי היהדות המוסריים ומסורת עמנו. לא אומר מלוא האמת אם
לא אוסיף לאו דווקא לפי השולחן ערוך..." הוא גם הוסיף וציטט מקווי היסוד של
הממשלה הראשונה 1949 (שבה השתתפו גם חברי המזרחי ואגודת ישראל) "המדינה תספק
את צרכי הדת הציבוריים של תושביה, אבל תמנע כפיה בענייני דת. שבת ומועדי ישראל יהיו
ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל...". <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" style="line-height: 150%; margin-right: -2.9pt; text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpLast" style="line-height: 150%; margin-right: -2.9pt; text-align: right;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; line-height: 150%;">לסיום אצטט מן הנביאים
האחרונים את נחום, פרק ב'1: "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. חגי יהודה
חגייך, שלמי נדרייך, כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת".<b><o:p></o:p></b></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<!--[if !supportFootnotes]--><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br clear="all" /></span>
<br />
<hr size="1" style="text-align: right;" width="33%" />
<!--[endif]-->
<br />
<div id="ftn1">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref1" name="_ftn1" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[1]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">בג"ץ 8638/03 <b>סימה אמיר
נ. בית הדין הרבני הגדול</b> פ"ד סא(1) 259 (2003) מפי השופטת א. פרוקצ'יה. <o:p></o:p></span></span></span></div>
</div>
<div id="ftn2">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref2" name="_ftn2" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[2]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ביד"מ 11745/05 <b>פלונית נ. פלוני</b>
(13.9.2006).</span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn3">
<div class="MsoFootnoteText" style="text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref3" name="_ftn3" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[3]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">בד"ם 3414/00 <b>מעטוף נ. מעטוף</b>
פ"ד נה(5) 495, 504 (2001) וראו גם בד"ם 5257/94 <b>פודהורצר נ.
קופרשטוק</b> (19.9.1996). בכך שינתה הפסיקה תקדים משנת 1973 לפיו הכפיפות של בית הדין המיוחד לעקרון התקדים
המחייב אינה עומדת במבחן ההגיון (ע"א 262/62 <b>קינס נ. אנגלשטיין</b>
פ"ד יז 2637 (1963)).</span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
</div>
<div id="ftn4">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref4" name="_ftn4" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[4]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">בג"ץ 8533/13 <b>פלונית נ. בית הדין
הרבני הגדול</b> (29.6.2014).</span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn5">
<div class="MsoFootnoteText" style="text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref5" name="_ftn5" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[5]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">שלושת התכונות הראשונות הן כפי שקבע מי
שהיה נשיא ביהמ"ש העליון, השופט אגרנט בהלכת <b>מקיטן נ. מקיטן </b>(ע"א
54/65 פ"ד יט (2) 651 (1965))<b> </b>והתכונה הרביעית - ההסדר הקוגנטי -
הוספתי על פי אסמכתאות אחרות (ראו גם אביגדור לבונטין <b>על נישואין וגירושין
הנערכים מחוץ למדינה</b> (התשי"ז)).</span><span dir="LTR" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
</div>
<div id="ftn6">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref6" name="_ftn6" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[6]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">השופט צבי ברנזון ע"א 384/61 <b>מדינת
ישראל נ. פסלר</b> פ"ד טז 102 (1962),</span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn7">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref7" name="_ftn7" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[7]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ראו ע"א 640/82<b> כהן נ. היועץ
המשפטי לממשלה </b>פ"ד לט(1) 673 (1985)</span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">.</span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn8">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref8" name="_ftn8" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[8]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ע"א 621/69 <b>נסיס נ. יוסטר</b>
פ"ד כד(1) 617 (1970)</span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">.<o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn9">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref9" name="_ftn9" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[9]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">בג"ץ 301/16 <b>שטרייט</b> <b>נ' הרב
הראשי לישראל</b> פ"ד יח(1) 598 (1964)</span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">. <o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn10">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref10" name="_ftn10" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[10]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ד"נ 10/69 <b>בורונובסקי</b> <b>נ' הרבנים
הראשיים לישראל </b>פ"ד כה (1) 14 (1971).</span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> </span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn11">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref11" name="_ftn11" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[11]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ראו בש"פ 4926/15, <b>קריצלר נ.
קריצלר</b> (9.8.2015).</span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn12">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref12" name="_ftn12" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[12]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "david" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Arial; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: Arial;">ראו בג"ץ 9261/16 <b>שירה (חופית) ארבילי
וארגון מבוי סתום נ. בית הדין הרבני הגדול </b>(30.3.2017).</span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"> (השם של
האישה העותרת פורסם בתקשורת ב-21.4.2017).<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
</div>
<div id="ftn13">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref13" name="_ftn13" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[13]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ראו בג"ץ 206/70 <b>שרגאי נ. בית הדין הרבני הגדול</b> פ"ד
כד(2) 487 (1970).</span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn14">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref14" name="_ftn14" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[14]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">בג"ץ 7625-06 <b>רגצ'ובה נ. משרד
הפנים </b>(31.3.2016), מפי כב' הנשיאה מרים נאור.<o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn15">
<div class="MsoFootnoteText">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref15" name="_ftn15" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[15]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">בג"ץ 51/69 <b>רודניצקי נ.
בית הדין הרבני הגדול לערעורים</b>, פ"ד כד(1) 704 (1970).</span></span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
<div id="ftn16">
<div class="MsoFootnoteText" style="text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref16" name="_ftn16" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[16]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">בג"ץ 10553/04 <b>ויס נ. שר
הפנים</b>, פ"ד ס (3) 807 (2011) וראו גם את הפסיקה שלפיה יש לרשום שני אבות
כהורים של קטינה שנולדה ע"י פונדקאות בחו"ל, לאחר שהוכחה ההורות
הביולוגית של אחד מהם (בג"ץ 566/11, 6569, <b>ממט-מגד</b> <b>נ. משרד הפנים</b>
(28.1.2014).<o:p></o:p></span></span></span></div>
</div>
</div>
<div id="ftn17">
<div class="MsoFootnoteText" style="text-align: justify;">
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><a href="file:///C:/Users/rony/Downloads/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%20%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%20%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%94.docx#_ftnref17" name="_ftn17" title=""><span class="MsoFootnoteReference"><span dir="LTR"><!--[if !supportFootnotes]--><span class="MsoFootnoteReference"><span style="line-height: 107%;">[17]</span></span><!--[endif]--></span></span></a><span dir="RTL"></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"><span dir="RTL"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;">ראו בג"ץ 3045/05 <b>בן ארי נ. מינהל
האוכלוסין</b> פ"ד סא (3) (2006). ועיינו גם פסיקה של השופט רובינשטיין
(בהסכמת חבריו להרכב) כי בית הדין הקראי, שאינו בית דין מוכר לפי החוק, רשאי
להנפיק תעודת גירושין (בג"ץ 7197/13, 1147/14, <b>שמש נ. המשרד לשירותי דת</b>
(22.10.2014). </span></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: Arial; mso-bidi-theme-font: minor-bidi; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><o:p></o:p></span></div>
</div>
</div>
</div>
</div>
רוני אפשטיןhttp://www.blogger.com/profile/06031048022846616429noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2927556158940150351.post-20110788847833829262017-04-05T06:20:00.000-07:002017-04-05T06:28:25.963-07:00חידושים בדיני מורדת וכפיית גט - פסק רבינו ירוחם, גולת הכותרת בדיני גירושין<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;"><b>הספר
כולל חשיפה של שני חידושים מהפכניים בדיני מורדת ובדיני גירושין בעת האחרונה. האחד,
הביטול למעשה, של ההכרזה כמורדת; השני, פסק רבינו ירוחם - שיישומו השפיע על ביטול
הכרזות מסוג זה. <o:p></o:p></b></span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;"><br /></span>
</span><br />
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;">מאת: פרופ' מיכאל קורינאלדי</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 16px;"><br />פסק דינו של הרב גולדשמידט משקף תפנית המצביעה על קשיי היישום של הליכי המורדת בזמננו, המרחיקים כמעט לחלוטין את האפשרות המעשית לביצועם כיום. יודגש כי גם אם בית הדין מתחיל בשלב הראשון של הליכי מורדת, בדרך כלל, מדובר בהתראות בלבד שאינן מסתיימות, בסופו של דבר, בפסק דין לפי כל דקדוקי ההלכה בדבר </span><b style="font-family: arial, helvetica, sans-serif; font-size: 16px;">מורדת מוכרזת</b><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 16px;">.</span><br />
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 16px;"><br /></span>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEik85LgHXwzVFyqKCQwe4QUZzEnq6mdqNSdL85eCFXohjoXT_ZwuuzoeTi7uIpGysXzqMXdkY1Wx1bY62fF99DQfPXJSzmRuJqltXfwoF9ciTaaslzGjllyeZjCi4AaqpSTbw_QtmF1CU68/s1600/28809-200.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEik85LgHXwzVFyqKCQwe4QUZzEnq6mdqNSdL85eCFXohjoXT_ZwuuzoeTi7uIpGysXzqMXdkY1Wx1bY62fF99DQfPXJSzmRuJqltXfwoF9ciTaaslzGjllyeZjCi4AaqpSTbw_QtmF1CU68/s1600/28809-200.png" /></a></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 16px;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<br />
<a name='more'></a><br /></div>
<div class="MsoListParagraph" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">
<!--[if !supportLists]--><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">א)<span style="font-size: 7pt; font-stretch: normal; font-weight: normal; line-height: normal;">
</span></span></b><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><b><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">הביטול, למעשה, של ההכרזה כמורדת <o:p></o:p></span></b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">במסגרת
תביעת הבעל להכרזת אשתו כמורדת, דרושה, על פי ההלכה, במקום שיש עילה לכך - שורה
ארוכה של "התראות", "הכרזות" ו"המלכות" (ראו שולחן
ערוך, אבן העזר, סימן עז, סעיף ב). ההתראה נעשית על ידי בית הדין הרבני, תוך מתן שהות
של י"ב חודש לאישה, לחזור בה ממרדה. בתוך התקופה מלבד ההתראות, יש לקיים
בפומבי "הכרזות" על ההתראה, בבתי כנסת ובבתי מדרשות ארבע שבתות בזו אחר
זו. לאחר מכן שתי "המלכות" במועדים שונים, שבהן בית הדין מסביר לאישה:</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;"> "את חומרת
המעשה ותוצאותיו, ומפציר בה לחזור בה, ונותן לה זמן להימלך בדעתה, כי אולי בהשפעתו
האישית של בית הדין, לאחר כל הדברים הללו,
תשוב בה בשעה האחרונה ואם אמנם חזרה בה ברגע האחרון, הרי אינה נקבעת למורדת ואינה
מפסידה כלום" (</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">פסקי
דין רבניים, כרך ו, בעמ' 45, מפי אב"ד בבית הדין הגדול, הרב אליעזר
גולדשמידט).</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">
<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">כן
מוסיף הרב גולדשמידט (שם) כי "לבית הדין היו עוד אי אלו פקפוקים אם דינה של
אישה זו, הוא דין מורדת ודאית אם לאו, ואם כך הרי פסק הדין האמור לא יכול היה, בכל
אופן, להוות הכרזה למורדת, כי הכרזה ממהותה וטיבה הוא כשהיא <b>בדרך של ודאי</b>,
ולא בגדר ספק, והכרזת ספק אינה הכרזה כלל" (הדגשה שלי – מ.ק.). </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;"><br /></span>
</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">נוסף לכך,</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
יש מקום להדגיש כי "בזמננו לא נוהגים לעשות במורדת ההמלכות וההכרזות".
קביעה עובדתית זו מפי הרב בצלאל ז'ולטי (שהיה דיין בבית הדין הגדול ורב ראשי של
ירושלים), בדבר השינויים בהליכי המורדת לפי המנהג, מחזקת את שיטת הרב גולדשמידט.
ואכן, מנהג ישראל נגד ההכרזות - דין ומקרים כאלה אינם קיימים עוד במדינת ישראל, מה
גם שמנהג ההכרזות בפומבי, בעבר, אינו עומד במבחניו של חוק-יסוד: כבוד האדם
וחירותו. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">ואכן,
הסטטיסטיקה מצביעה כי בין השנים 2014-2009 נפתחו בבתי הדין הרבניים האזוריים בכל
רחבי הארץ בממוצע כ-230 תיקים בדבר הכרזת אישה כמורדת, <b>אולם רק במקרה אחד - בו לא בוצעו ההתראות הדרושות - ניתן בפועל פסק דין
על הכרזה כמורדת גמורה </b>(בית הדין הרבני (אשדוד), תיק </span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">מס' 591293</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">
2012).<span style="color: red;"> </span>נפקות הנתונים היא כי, בפועל, מתנהלים בבתי
הדין הרבניים הליכים רבים בתביעות להכרזת אישה כמורדת, ובתי הדין הרבניים ערים לכל
ההתראות הדרושות. מאידך גיסא, במקרים רבים, הצדדים הנוגעים בדבר אינם מודעים למכלול
הליכי מורדת, שהפכו למעשה, את דין מורדת להלכה ואין מורין כן. עם זאת, חרף התהליך
ההלכתי המורכב, מוגשים תיקי מורדת הגורמים בושה לאישה והמשמשים, למעשה, כאמצעי לחץ
מצד הבעל להשגת גירושין לפי תנאיו, ובכך הם מעניקים לו יתרון דיוני בהליכי ביניים.
<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">ראוי להבהיר כי הדברים אמורים לגבי מורדת להבדיל מעניין "מעין
מורדת". לפי הדין "אין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו" (</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">שולחן ערוך, סימן ע, יב, רמ"א)</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">. כלומר, שאם יצאה
מבית בעלה והלכה לבית אחר ללא אמתלה מבוררת, היא מפסידה את מזונותיה. דין זה מכונה
בפסיקה האזרחית "<b>מעין מורדת</b>" (</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">בג"ץ </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-ascii-theme-font: minor-bidi; mso-bidi-font-family: David; mso-hansi-theme-font: minor-bidi;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>206/70</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span style="font-size: 12.0pt;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> <b><span lang="HE">שרגאי נ' בית הדין הרבני
הגדול</span></b><span lang="HE">, פ"ד כד(2) 487, 490 (1970)</span></span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">)</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">, ללא קשר לעניין הכרזת מורדת (המסרבת
לחיי אישות). נושא זה ("מעין מורדת"), כאשר "המניעה ממנה"
לחיות עמו, נדון בדיני ישראל וגם בפסיקה האזרחית כעניין נפרד, שאינו תלוי בהכרזה
כמורדת גמורה </span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">(ראו <b>שרשבסקי-קורינאלדי דיני משפחה</b>
כרך א, סעיף 7.4.3</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">
(2015)).</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">השחיקה
בהלכת מורדת עד כדי ביטולה למעשה, משמשת הגנה על האישה, אך אינה פותרת את בעיית
האישה המורדת בטענת "מאיס עלי", התובעת גירושין. בהקשר זה, כלשון הרב
שלמה דיכובסקי (ראו בספרו <b>לב שומע לשלמה</b>, כרך א', סימן ז (התשע"ד)), "מצאו
בתי דין מקור הלכתי לכפות גט גם במאיסות, כאשר מדובר במאיסות הדדית",
והוא <b>פסק ההלכה של רבינו ירוחם</b>. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraph" dir="RTL" style="mso-list: l0 level1 lfo1; text-indent: -18.0pt;">
<!--[if !supportLists]--><span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><b><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">ב)<span style="font-size: 7pt; font-stretch: normal; font-weight: normal; line-height: normal;">
</span></span></b><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><b><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">פסק ההלכה של רבינו ירוחם<o:p></o:p></span></b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">רבינו ירוחם בן משולם (1290, פרובנס-1350, טולדו), </span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">פוסק: </span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; margin-left: 42.55pt; margin-right: 39.65pt; margin-top: 0cm;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">"וכתב מורי ה"ר [=הרב רבינו] אברהם
בן אשמעאל כי נראה לו שאישה שאמרה לא בעינא ליה [איני רוצה בו] יתן לי גט וכתובה,
והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך [=גם אני לא רוצה אותך], אבל איני רוצה ליתן גט,
מסתברא דאין דנים אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן
לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרה בהו [=אולם משהים אותה י"ב חודש לגט שמא
תחזור בה]. לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה
דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה [=וכל מה שנתן לה משלו, על דעת שתיקח ותצא לא היה
נותן לה]" (</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">ספר מישרים, נתיב כג, חלק ח</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">).</span><span dir="LTR" style="font-size: 12.0pt;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">נפקות
הדברים היא כי בנסיבות שבהן אישה מורדת מחיי אישות תובעת גירושין, הרי אם גם הבעל
רוצה בגירושין אך מסרב ליתן גט – תישמט הקרקע מתביעתו להכריז על אשתו כמורדת. הרי
הליכי מורדת נועדו להשפיע על האישה לשוב לשלום בית, "שהרי כל עיקרה של ההכרזה
אמצעי לחץ לשוב אליו לחיי שלום ואם הוא אינו רוצה בה אין לה למי לשוב".
כלומר, באין רצון לשלום בית מצד האיש, אין יסוד להכריז על האישה כמורדת, גם אם
לכתחילה היא גרמה לקרע שנוצר בין בני הזוג. לדוגמה, כדברי פסק דין רבני (נתניה,
2013): "מדברי רבינו ירוחם עולה כי למרות שיש לתלות שעמדתו של הבעל... נובעת
כתוצאה ישירה מהעדר רצונה של האישה בבעלה, ויש מקום לקבוע שמעשיה של האישה ומרידתה
בו ויוזמתה להתגרש הם שגרמו לריחוק ביניהם... למרות זאת קבע רבינו ירוחם... שאין
לך אלא שעתו ומקומו, והכל נקבע בהתאם לנסיבות שהתבררו לבית הדין. וככל שכעת, לפי
המצב הנוכחי המתברר בבית הדין בעת הדיון, שניהם אינם רוצים זה בזה, וגם הבעל כבר
אינו רוצה באשתו כפי שהיא כעת – די בכך כדי לחייב את הבעל בגירושין" (</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">תיק בית הדין הרבני
(נתניה) 833000/5 (ניתן ביום 22.7.2013, אתר הנהלת בתי הדין הרבניים)</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">ראוי
גם לצטט כאן את פסק הדין של בית הדין הרבני טבריה (2013): "אמנם האישה לא
הוכרזה כמורדת, אבל מדברי רבינו ירוחם יש ללמוד, שכפיית גירושין על בני זוג שמאסו
זה בזה אינה תלויה בדין מורדת..., מאחר שגם הבעל אינו רוצה לחזור לשלום בית, ואין
טעם להכרזות עליה ולכן יש לה עיקר כתובה, ואין מוסיפים על כתובתה, מאחר שגם
האישה אינה רוצה לחזור עמו לשלום בית...מאחר שבני הזוג אינם רוצים זה את זה, והאחד
מהם תובע גירושין, יש לכפות את הצד השני, להתגרש משום שגם הצד השני אינו מעוניין
בשלום בית" </span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">(תיק (טבריה) 604080/12 (ניתן ביום 11.2.2013), תקציר פורסם ב<b>הדין
והדיין</b> 38 (פברואר 2015)</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;">כלומר,
התוצאה האופרטיבית הנובעת מפסק רבינו ירוחם היא שכאשר שני בני הזוג מורדים זה בזה
ואחד מהם תובע גירושין – יש לחייב או לכפות את הצד השני לגירושין, ללא תלות בדין
מורדת. די בנסיבות של שלילת שלום בית על ידי שני בני הזוג כדי להביא לפסיקת
גירושין נגד בן הזוג המסרב לגט, עד כדי כפיית גט, ללא צורך לבדוק מי מבני הזוג אשם
בגירושין. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;">לעניין
ממון, לפי שיטת רבנו ירוחם אין האישה מפסידה את עיקר הכתובה ואת הנדוניה, אך
מפסידה את תוספת הכתובה (ואת מתנות הבעל), ואין מקום כאן להאריך בכך.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;">אמנם
דברי רבינו ירוחם אמורים, לפי פשוטם, לגבי מורדת מסוג "<span style="letter-spacing: .4pt;">בעינא ליה ומצערנא ליה</span>" (שהרי הוא דן
במקרה שהאישה תובעת גירושין וכתובה), אולם, בתי הדין הרבניים למדו – בדרך קל וחומר
– שפסק רבינו ירוחם חל גם במורדת מסוג "מאיס עלי", כאשר גם הבעל אינו
רוצה בה. במקרים אלה של מאיסות הדדית (ששני בני הזוג מורדים זה בזה), ברור, על פי
פסק רבינו ירוחם, כי כופים את הסרבן לגט. לפיכך, למעשה, נשמטת הקרקע מבקשות של
הכרזת האישה כמורדת גמורה ושיטת רבינו ירוחם גוברת, מבחינה מידתית, על הליכי
ההכרזה כמורדת. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">על
פסק זה של רבינו ירוחם, מסתמכים רבות בפסקי הדין הרבניים כיום (</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">ראו לדוגמה גם 4 פסקי
דין רבניים המובאים בתוך <b>הדין והדיין </b>36 (2014), וכן פסקי דין רבים אחרים,
הניתנים חדשים לבקרים)</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">,
כדברי הרב ש' דיכובסקי שהיה מראשי הדיינים שפעלו, הלכה למעשה, ליישום פסק רבינו
ירוחם. וזו לשונו: <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; margin-left: 21.3pt; margin-right: 18.4pt; margin-top: 0cm;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">"במקום של פירוד ממושך מאד, גם אם יש
לבעל אישה אחרת, דברי האישה או האיש על רצונם בשלום בית, הם דברים מן השפה
ולחוץ. אדם סביר אינו יכול לדגול באהבה חד סטרית, כאשר בן הזוג האחר מרוחק ממנו
שנים רבות ומביע שנאה אליו. על כן סביר ששניהם אינם רוצים זה בזו, וסידור הגט
מתמהמה מטעמים של רכוש, סידור הילדים או נקמנות... מכאן ניתן להסיק, שבכל מקום שאין
תועלת מעשית בנישואין, שהיא לא רוצה בו והוא לא רוצה בה, יש מקום לכפייה מדין מידת
סדום..." </span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">(הרב ש' דיכובסקי, <b>לב שומע לשלמה</b>, כרך א', </span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">סימן ז, (התשע"ד)).</span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; margin-left: 21.3pt; margin-right: 18.4pt; margin-top: 0cm;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;">הרב
דיכובסקי פותח כי הדברים אמורים "במקום של פירוד ממושך מאוד", אך הרב
דיכובסקי לא דייק בכך. רבינו ירוחם מורה כי הכפייה לגרש תבוצע לאחר שנה
("לאחר שנה כופין אותו לגרש"). נראה כי, לשיטתו, ההשהייה של י"ב
חודש באה ליישם מתן התראה "שמא תחזור בה". אולם, בתי הדין אינם תולים
בדרך כלל את הגירושין בהשהיה של שנה, באותם מקרים שבהם "מות הנישואין"
ברור, עקב התנהגות הצדדים זה כלפי זה, לרבות כשהם חיים בנפרד, שונאים זה את זה,
מואסים ומורדים זה בזה. עם זאת, בתי הדין מיישמים את הלכת רבינו ירוחם בדרך כלל
בשני שלבים: פסק חיוב בגירושין; לאחר מכן, אם הצד הסרבן אינו מציית לפסק הדין,
יינתן פסק לכפיית גירושין. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;">כן
יש להוסיף כי בתי הדין הרבניים המיישמים את פסק רבינו ירוחם, נוהגים - מעבר לטענות
הצדדים בדבר עמדתם לשלום בית או גירושין - לחשוף את כנות עמדתם הנסתרת או
הנובעת מכלל דבריהם והנסיבות, ובהתאם לכך לפסוק גירושין נגד סרבן הגט. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: -1.9pt; tab-stops: 283.35pt;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: -1.9pt; tab-stops: 283.35pt;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;">הנימוק של הרב דיכובסקי
"כופין מדין מידת סדום" לעניין פסק רבינו ירוחם הוא חידוש (המקור
ל"כופין מדין מידת סדום" הוא במשנה, אבות, פרק ה, י, וכן עיינו תוספות,
בבא בתרא יד ע"ב). הרב דיכובסקי מוסיף נימוק אחר שלפיו "כאשר הצדדים
חיים בנפרד לא ירחק היום שיורו היתר לעצמם וייכנסו לחיים משותפים עם בן או בת זוג,
או שיהיו בבחינת 'בור ברשות הרבים' וייגרמו לאחרים שייכשלו. לבית הדין יש
תפקיד לשמור על הציבור". הרב דיכובסקי מסתמך – בהקשר זה של שמירה על מוסר
הציבור – על הרמב"ם, יום טוב, פרק ו, הלכה כא, אך דברי הרמב"ם אמורים
במדינת הלכה. דברי הרב דיכובסקי כי לבית הדין יש תפקיד לשמור על מוסר הציבור אינם
תואמים את הפסיקה האזרחית בדבר אי התערבות באורח חייו של הפרט (ככל שאין בו הפרה
של חוקי המדינה). אמנם נישואין וגירושין נדונים על פי דין תורה (חוק שיפוט בתי דין
רבניים), אך כללי האיסור האמורים יפים למדינת הלכה, וחלקם (כמו האיסור על נישואי
כהן וגרושה) לא נקלטו במשפט המדינה. ראו, לדוגמה, בג"ץ 51/69 <b>רודניצקי נ'
בית הדין הרבני הגדול, </b>פ"ד כד(1) 704 (1969) (בעניין אישור נישואין
פרטיים של כהן וגרושה). השוו שיטת המיעוט של השופט זילברג בבג"ץ 80/63 <b>גורפינקל
חקלאי נ' שר הפנים, </b>פ"ד יז 2048, 2063 (1963), כי "חוק שיפוט בתי
דין רבניים הוא "</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><i><span dir="LTR" style="font-family: "arial" , "sans-serif"; mso-bidi-font-family: David;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>"lex imperfecta</span></i><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>,
חוק "בלתי מושלם", ללא סנקציה של בטלות וללא עונש. אבל גם חוק בלתי
מושלם – חוק הוא, והאזרח חייב שלא לעבור עליו". </span><span lang="HE" style="font-size: 12.0pt;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-right: -1.9pt; tab-stops: 283.35pt;">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;">נסיים
באזכור תשובתו הידועה של רבי חיים פלאג'י, החכם באשי של אזמיר (שו"ת חיים
ושלום, סימן ב'), המורה, במצב של קרע בין בני הזוג, וחוסר סיכוי לשלום בית, משך
תקופה של י"ח חודש, על כפיית גט ("ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני").
אולם, הדעה המקובלת היא כי יש לפרש את דברי הר"ח פלאג'י כ"מתן עצה
ליושבי על מדין" ולא כהוראה בדבר חיוב או כפייה לגירושין (ראו לדוגמה, תיק
בית הדין הרבני הגדול, 059133397-21-1 (2007), פורסם ה<b>דין והדיין</b> 18
(2008), בעמ' 11). אולם, בפסקי הדין הרבניים, יש מסתמכים על פסק הר"ח פלאג'י,
כנימוק נוסף בפסקי דין של גירושין. <b>לעומת זאת, הפסק של רבינו ירוחם מקובל
בזמננו הלכה למעשה</b>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: 12.0pt;">נדגיש
לבסוף את הגיונו הפנימי הנפלא של פסק רבינו ירוחם, מדין סברה, המיישם את הסעד של
כפיית גט. ההלכה הרבנית בימינו הפליאה והפכה את <b>פסק רבינו ירוחם לגולת הכותרת
בדיני גירושין. </b></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span></div>
<span style="font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif;"><br /></span>
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
</div>
רוני אפשטיןhttp://www.blogger.com/profile/06031048022846616429noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2927556158940150351.post-83019976037064894362016-12-19T00:48:00.001-08:002016-12-19T01:08:45.197-08:00שיוויון ההורים בדיני מזונות ילדים לפי היכולת היחסית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מאמר חדש* מאת פרופ' מיכאל קורינאלדי, עו"ד<br />
<br />
<b>עניין חלוקת נטל מזונות הילדים המצויים במשמורת משותפת של הורים שנפרדו, עורר מחדש את השאלה היסודית הכללית בדבר שוויון החובות ההוריות של האם והאב בדיני מזונות ילדים בכלל ובמשמורת משותפת בפרט - התלויה ועומדת בבית המשפט העליון.</b><br />
<br />
במשמורת פיזית משותפת - כשחלוקת זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מן ההורים, היא במידה שווה או רחבה - ראוי לחלק את נטל מזונות הילדים בין האב ובין האם, שכן האב נושא ישירות בהוצאות מזונות הילדים במחצית החודש כשהילדים שוהים בביתו. כמו-כן, ההסדר כרוך בהוצאות מדור "כפול" העומד לרשות הילדים (אצל האב ואצל האם).<br />
<br />
לפיכך, המחלוקת המשפטית מתמקדת בשיעור ההפחתה של המזונות שמשלם האב לאם עבור הילדים: 50% או 25% (וניתנו פסקי דין של בית משפט למשפחה שהרחיקו לכת והפחיתו את נטל האב במשמורת משותפת עד ל-0%). עם זאת, ההכרעה בשאלה משפטית זו, תלויה בשאלה עקרונית מקדימה ורחבה יותר - מהו שיעור ההשתתפות בנטל מזונות הילדים של אם בעלת יכולת כלכלית, וזאת גם במקרים הרבים יותר, אצל זוגות שהתגרשו בעבר, בהם אין למעשה משמורת משותפת, או במצבים שהגרוש נשא אישה שניה וחייב במזונותיה או שנולדו לו ילדים מן השניה.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgOPpLcro99pqt60BrW_zw06ioo_HNr9QcuNaohfsG3seNsWTWqUBzTmwOhtrjrh7IFaGPKx8PL9IkiBBQIUHy9FEXNzWeegSt13MG36NHtBKS-ooLkIeKGa9MSHWy6788cUYSrzDJyxApt/s1600/shutterstock_263038649.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="266" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgOPpLcro99pqt60BrW_zw06ioo_HNr9QcuNaohfsG3seNsWTWqUBzTmwOhtrjrh7IFaGPKx8PL9IkiBBQIUHy9FEXNzWeegSt13MG36NHtBKS-ooLkIeKGa9MSHWy6788cUYSrzDJyxApt/s400/shutterstock_263038649.jpg" width="400" /></a></div>
<br />
<br />
<a name='more'></a><br />
<br />
המחלוקת המגדרית מצד אחד וההתנגשות בין הערכים של דת ומדינה מצד שני, מרחיקה את האפשרות שהמחוקק יאמר את דברו בקרוב. לפיכך, דנים בתי המשפט בפתרון השאלה על פי פרשנות חוק המזונות (1959)**, המפנה לדין האישי (הדתי) ומוסיף כי אדם שאינו חייב במזונות ילדיו לפי הדין האישי - חייב במזונותיהם לפי החוק. הפרשנות בפסיקה ערה להתפתחות החברתית הדינמית בכיוון של שוויון זכויות וחובות ההורים.<br />
<br />
עם זאת תקדים חשוב משנות ה-70 לא עמד לנגד עיני הפסיקה הקודמת והוא פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון דאז השופט משה לנדוי (ע"א 760/75), שציטט את ההלכה הפסוקה לגבי יהודים:<br />
<i><br /></i>
<i> "חובת האם להשתתף במזונות הילדים נובעת הן מדין צדקה [במשפט העברי] והן מחוק המזונות. חוק זה בנוי על יסוד גישה שיוויונית של איש ואישה, כלומר, על ההורים שניהם לשאת במזונות הילדים לפי צרכי הילדים, ומידת יכולתם החומרית היחסית של כל אחד מההורים".</i><br />
<br />
יש לציין שבאותו עניין תבע האב הפחתת מזונות ילדים שנקבעו בהסכם גירושין, לאחר שהוצאותיו גדלו כשנשא אישה אחרת שהרתה לו וטען כי גרושתו חייבת להשתתף במזונות הילדים. פסק הדין יישם את הגישה השוויונית לפי היכולת היחסית וסכום המזונות לכל צרכי הילדים (בני 6 ו-14), לרבות חלק הילדים במדור, חולק שווה בשווה בין ההורים הגרושים, שמשכורתם היתה שווה.<br />
<br />
חוק המזונות, שלא היה נהיר כל צרכו, תוקן בשנת 1981 ונוספה בו הוראה מפורשת בעניין "מזונות קטין", (סעיף 3א) וזו לשונו: "(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין, יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".<br />
<br />
אולם, הלכה פסוקה היא, מפי השופט אלישע שיינבוים (הלכת פורטוגז, 1982), כי סעיף זה אינו מחייב הורים יהודים, כיוון שבמשפט העברי יש הסדר, הן לעניין חובת האב הנושא בצרכים ההכרחיים, והן לעניין חובת האם הנושאת עמו מדין צדקה, לפי יכולתה היחסית, בנטל מזונות הילדים, מעל גיל 6, מעבר לצרכים ההכרחיים של הילדים. <br />
<br />
על כך יש להעיר כי שאלת השתתפות האם נוגעת לכלל צרכי הילדים והחלוקה לצרכים הכרחיים ומעבר להכרחיים, חסרה בסיס בהלכה הרבנית, והיא מלאכותית ודחוקה. ואכן, נתקבלה, מפי השופטת בית המשפט העליון (בדימוס) א' פרוקצ'יה, גישה אחרת, המכונה "הגישה המאזנת" בין משקי הבית של האב והאם, שלפיה "נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם... פסיקת מזונות על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, אינו סותר את הדין האישי, ומתיישב עם תפיסת חוק המזונות" (ענייני אוחנה וציניבוי שניהם מ-2005). עם זאת שיטה זו מוגבלת לנטל המזונות "מעבר לצרכים ההכרחיים". יש להרחיב את "הגישה המאזנת" לכל הצרכים של הילדים וגם לעניין המדור "הכפול" במשמורת משותפת. האב והאם הנושאים, כל אחד, בכל הוצאות המדור של עצמם, המשמשים גם את הילד, ממלאים בכך אחר חובתם לחלקם במדור הילד. בנוסף לכך מועצת הרבנות הראשית החליטה "היות שתנאי החיים השתנו והמציאות כיום היא שגם האם נושאת בעול פרנסת הבית על היושבים על מדין להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים את היכולת הכלכלית של האם" (התשע"ו). <br />
<br />
לפיכך, לפי החקיקה והפסיקה הקיימת, עומדת בעינה חובת האב המוגברת למזונות הילדים עד גיל 6, שבהם ממילא חלה חזקת הגיל הרך אצל האם. מעבר לגיל 6, יש לאמץ את "הגישה המאזנת" הרחבה כאמור לעיל ואין לקבוע מסמרות לגבי שיעור ההפחתה במזונות האב במצבים של משמורת משותפת ויכולת כלכלית של האם, אלא לחלק את נטל המזונות בין שני ההורים באופן שווה, לגבי כל סוגי צרכי הילדים לפי עיקרון היכולת היחסית של כל אחד מהם. על אחת כמה וכמה הדברים אמורים במשמורת משותפת. עם זאת הרחבת השוויון בין ההורים גם עד גיל 6 - עליה מתנהל וויכוח ציבורי ממושך – תלויה בשינוי הגיל של חזקת הגיל הרך ובכך למחוקק פתרונים ויפה שעה אחת קודם. <br />
<br />
*מאמר בכורה לרגל הופעת הספר שרשבסקי-קורינאלדי דיני משפחה (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, התשע"ז).<br />
** חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959.<br />
<div>
<br /></div>
</div>
רוני אפשטיןhttp://www.blogger.com/profile/06031048022846616429noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2927556158940150351.post-49297875352684906292016-12-18T01:08:00.000-08:002016-12-19T01:10:16.565-08:00המפתח ההלכתי בזמננו לפתרון בעיית העגונות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מאמר מאת פרופ' מיכאל קורינאלדי<br />
<br />
פסק רבינו ירוחם (המאה ה-14 טולדו) משמש בזמננו כמפתח לפתרון בעיית העגונות וזו לשונו: <br />
<br />
"...אישה שאמרה לא בעינא ליה [איני רוצה בו] יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך, [גם אני לא רוצה אותך] אבל איני רוצה ליתן גט, מסתבר שאין דנים אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרה בהו משהים אותה יב חודש לגט שמא תחזור בא. לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת... (ספר מישרים, נתיב כג, חלק ח). <br />
<br />
<br />
<a name='more'></a><br />
<br />
נפקות הדברים היא כי בנסיבות שבהן אישה מורדת מחיי אישות תובעת גירושין, הרי אם גם הבעל אינו מעוניין לשוב לשלום בית אלא אף הוא רוצה בגירושין אך מסרב ליתן גט – נשמטת הקרקע מתביעתו להכריז על אשתו כמורדת, גם אם לכתחילה היא גרמה לקרע שנוצר בין בני הזוג.<br />
<br />
התוצאה האופרטיבית הנובעת מפסק רבינו ירוחם היא שכאשר שני בני הזוג מורדים זה בזה ואחד מהם תובע גירושין – יש לחייב או לכפות את הצד השני לגירושין, והפסק מייתר את הליכי מורדת, ומחזק את המנהג שאין עוד בישראל הכרזה כמורדת.<br />
<br />
עם זאת, רבינו ירוחם מורה כי הכפייה לגרש תבוצע לאחר שנה "שמא תחזור בה". אולם, בתי הדין אינם תולים בדרך כלל את הגירושין בהשהייה של שנה, באותם מקרים שבהם "מות הנישואין" ברור, לרבות כשהם חיים בנפרד, ומורדים זה בזה וניתן ליישב את הדברים שאין צריך יב"ח במרידה הדדית גמורה. כן יש להוסיף כי בתי הדין הרבניים מיישמים את פסק רבינו ירוחם, הן במורדת מסוג "בעינא ליה ומצערנא ליה" והן במורדת מסוג "מאיס עלי". כמו כן הם נוהגים לחשוף את כנות עמדתם, ובהתאם לפסוק גירושין נגד סרבן הגט.<br />
<div>
<br /></div>
</div>
רוני אפשטיןhttp://www.blogger.com/profile/06031048022846616429noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2927556158940150351.post-86236762408463267672016-07-19T04:39:00.001-07:002016-11-07T01:27:34.194-08:00פרופ' מיכאל קורינאלדי: "לדעתי, אין כלל צורך בחזקת הגיל הרך, שכן העקרון של טובת הילד הוא המבחן הראוי להכרעה בסכסוכי משמורת, אפילו בגיל רך"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiHYzx8PhuCOxOaK1XbPd-nQdd_F45AQZhkl7yaNcNVZGYD7z11lZ1GO8UrDD7ysAATbPLWY8p6czbPPjBUIOPJYE_k4kX4MHvXL21S20bZmbU8ccMdF5PSZ_5B0D4CREAJrvJIPCqlS6Mg/s1600/Michael+Corinaldi_2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em; text-align: center;"><img border="0" height="242" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiHYzx8PhuCOxOaK1XbPd-nQdd_F45AQZhkl7yaNcNVZGYD7z11lZ1GO8UrDD7ysAATbPLWY8p6czbPPjBUIOPJYE_k4kX4MHvXL21S20bZmbU8ccMdF5PSZ_5B0D4CREAJrvJIPCqlS6Mg/s400/Michael+Corinaldi_2.jpg" width="400" /></a></div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
פרופ' מיכאל קורינאלדי (נולד במילנו, 1938) - פרופסור למשפטים במכללה האקדמית נתניה ובמרכז האקדמי כרמל ועורך דין (מ-1963). את התמחותו עשה אצל השופטת מרים בן-פורת. הקריירה המשפטית שלו משולבת בשורת עתירות ציבוריות במשפט חוקתי.<br />
<br />
קורינאלדי סיים ד"ר למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים (1972). שימש כאסיסטנט של פרופ' מנחם אלון באוניברסיטה העברית, בין השנים 1970-1963. כיהן כפרופסור חבר (מומחה) באוניברסיטה חיפה (1996-1992). בשנת 2009 התמנה לפרופסור חבר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.<br />
<br />
<b>פרסומיו האקדמיים כוללים:</b><br />
<a href="https://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID=250&ArticleID=12555" rel="nofollow" target="_blank">- <b>שרשבסקי-קורינאלדי דיני משפחה</b> (ב' כרכים, ההוצ"ל לשכת עוה"ד, 2016-2015) >></a><br />
<a href="https://vimeo.com/36398799" rel="nofollow" target="_blank">- <b>דיני ירושה, צוואות, ירושות ועזבונות</b> (2012) >></a><br />
<br />
בנוסף לתחום המשפטים קורינאלדי עוסק כחוקר ופועל לקידום העלייה והקליטה של כיתות ועדות בעם ישראל (יהודי אתיופיה, יהודים קראים, השומרונים, הסובוטניקים וצאצאי האנוסים), מאז אמצע שנות ה-70 ואילך. זכה בפרס נשיא המדינה שמעון פרס להנצחת זכרו של הנשיא בן צבי (2010). פרופ' קורינאלדי מנהל משרד עורכי דין קורינאלדי ושו"ת - עורכי דין (נוסד 1963) המשרד של פרופ' קורינאלדי עוסק, בין השאר, בדיני ירושה ועתירות לבג"ץ וכן בייצוג אנשים שמעמדם היהודי מוטל בספק על ידי המדינה, כמו בן להורים יהודים (סובוטניקים) שהוכרו כיהודים עולים לפי חוק השבות ועתה המדינה חולקת על מעמדו היהודי של בנם למרות שהוא "נולד לאם יהודיה" (בג"ץ 3928/16) וכן משפחת אב יהודי מאוקראינה שהמציא, בין השאר, הוכחה על יהדותו, מכוח אישור של בית הקברות בקייב כי סבתו טיפלה בקבורת הסבא רבה והסבתא רבה שלו בחלקה היהודית של בית הקברות והמדינה טוענת שמדובר בדור רביעי תוך התעלמות ממוצאו היהודי, בהיותו נכד של סבתא יהודיה (בג"ץ 7727/16). בשני העניינים ניתן בבג"ץ צו ביניים למניעת הרחקת העותרים מהארץ.<br />
<br /></div>
רוני אפשטיןhttp://www.blogger.com/profile/06031048022846616429noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-2927556158940150351.post-75349321129610137662016-07-08T23:11:00.000-07:002016-07-22T23:13:00.790-07:00עקרון השוויון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
פרופ' מיכאל קורינאלדי - דיקאן הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית קריית אונו<br />
<br />
עקרון השוויון - עקרון על-חוקתי, המחייב שוויון לכל, ללא הבדל דת, מין וגזע - כולל, כמובן, את שויון המינים. אכן, בתיקון לחוק שיווי זכויות האשה (2000), הוסיפה הכנסת סעיף מטרה, וזו לשונו: "חוק זה מטרתו לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האשה לבין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה להקמת מדינת ישראל" .<br />
<br />
השופט אהרון ברק, נשיא בית-המשפט העליון הגדיר כי "המשפחה היא יחידה חוקתית" , אולם עד היום, עקרון השוויון אינו מיושם כראוי: עדיין אין שוויון מינים בתחומים מרכזיים בדיני המשפחה.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgzxKafIrqAj6JaAZ42qmdGCSKChb_f9pW4V71jXOtfjR3FuPG9ETdFG0IBXKJA8uCNDkJDCm_b2_QdlkDlrxwuZ6a2T777hWWcuJaRZzlHJcbX86XU5f6F6VPGcQWRBjLAE0JQLUB4tqz4/s1600/3033824-poster-p-2-how-male-allies-help-the-gender-equality-movement.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgzxKafIrqAj6JaAZ42qmdGCSKChb_f9pW4V71jXOtfjR3FuPG9ETdFG0IBXKJA8uCNDkJDCm_b2_QdlkDlrxwuZ6a2T777hWWcuJaRZzlHJcbX86XU5f6F6VPGcQWRBjLAE0JQLUB4tqz4/s400/3033824-poster-p-2-how-male-allies-help-the-gender-equality-movement.jpg" width="400" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<a name='more'></a><br />
הדיון הציבורי וחקיקת הכנסת עוסקים בעיקר בתיקון ההפליה לרעת האשה, ואכן על אף החוק החדש שקיבלה הכנסת, הכולל גם הוראה מפורשת בדבר שוויון האשה בזכויות חברתיות, שרדו בדיני משפחה<br />
הפליות שונות לרעת האשה . אציין לדוגמא, את הדין בהלכה כי אשה פסולה לעדות, להוציא עניינים מסוימים. עם זאת בתי-הדין הרבניים, נוהגים לעקוף עקרון זה בדרכים דיוניות שונות, ופסלות זו כמעט שאינה באה לביטוי בפסיקה הרבנית למעשה.<br />
<br />
קשה יותר היא הפליית האשה העגונה, שילדיה מגבר זר הם ממזרים, שעה שכתם זה אינו מוטל על ילדי הבעל הנשוי מאשה פנויה אחרת. בעית הממזרות אינה ניתנת לפתרון הלכתי עקרוני, אך ניתן לצמצם<br />
את ממדיה, על-ידי תקנות רבניות מתאימות, ודרכים אחרות לפתרון בעיית העגונות . בשנים האחרונות חלה התקדמות ראויה ושוויונית לאכיפת פסקי דין של גירושין בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה- 1995 , המסמיך את בתי-הדין הרבניים לשלול באמצעות צווי הגבלה זכויות אזרחיות שונות מסרבני גט, צו הגבלה, במקרים שניתן פס"ד לחיוב גט הוא אמצעי המעוגן בהלכה מכוח "הרחקה דרבינו תם". החוק מתשנ"ה אף הגביל את האפשרות ליתן לבעל, שאשתו היא סרבנית גט, היתר לישא אשה על אשתו, כגון על-ידי תקופת המתנה חובה של שלוש שנים . התוצאה היא שהיתר נישואין לבעל שרד, למעשה, לפתרון מקרים של מכשול אובייקטיבי להתרת הנישואין (חולת נפש או נעדרת), ואילו במקרים אחרים סיכוייו של הבעל לזכות בהיתר נישואין קלושים ומכל מקום, הם כרוכים בהליכים ממושכים לאורך שנים.<br />
<br />
עד כאן בקצרה בנושא הפליית האשה, אך הפגיעה בשוויון משתרעת גם בכיוון הפליית הבעל. בשני תחומי תשתית במשפחה מופלה הבעל-האב לרעה:<br />
<br />
v החובה למזונות ילדים;<br />
v חזקת הגיל הרך: משמורת ילדים עד גיל שש.<br />
<br />
ב. שוויון האב והאם בדיני מזונות ילדים<br />
<br />
התחום הראשון שבו מופלה האב - הבעל לרעה הוא בדיני מזונות ילדים. חובת המזונות לילדים, מוטלת, בעיקרה, על האב. התקדים העיקרי בעניין זה הוא פסק-הדין של השופט שיינבוים בעניין פורטוגז נ' פורטוגז . פסק דין זה קובע על בסיס הדין האישי - דין תורה, כי:<br />
<br />
"החובה לספק את הצרכים ההכרחיים היא על האב, והאם פטורה מהם ואילו לגבי החובה לספק מעבר לצרכים ההכרחיים... שהיא מדין צדקה - שווים האב והאם, לפי מבחן היכולת" .<br />
<br />
האם אינה חייבת במזונות מן הדין, אך לגבי חובת המזונות מדין צדקה, שווים האב והאם, בהתאם ליכולתם. התוצאה היא כי אפילו במקרים שהאם משתכרת, ולעתים אף יותר מן האב, מוטלת על האב<br />
מידת חיוב גדולה יותר.<br />
<br />
בית-המשפט לענייני משפחה חותר לצמצום הפליה זו בדרכים שונות: ראשית, על-ידי העברה של צרכים שונים כגון, בתחום החינוך, מן הצרכים הבסיסיים אל הצרכים הנוספים . העברה זו מלאכותית שכן<br />
ברור כי הוצאות חינוך הן צורך בסיסי. שנית, חלוקת נטל המזונות במעגל של דין צדקה נעשית לפי יחס ההכנסות הפנויות של שני ההורים . נוהגים להפחית מהכנסתו הפנויה של האב את המזונות הבסיסיים, באופן שאשה המשתכרת כמו הבעל תשא בחלק גדול יותר מן הצרכים הנוספים.<br />
<br />
לדוגמא, נפרט סיטואציה של משפחה בה הצרכים הבסיסיים של הילד הם 1,500 ש"ח לחודש, והצרכים הנוספים עוד 2000 ש"ח, סה"כ 3,500 ש"ח לחודש; לאב ולאם משכורת נטו שווה של 8000 ש"ח<br />
לחודש. לפי הפסיקה הנ"ל, האב ישלם את מלוא הצרכים הבסיסיים: 1,500 ש"ח, לפיכך, לצורך חישוב מזונות מדין צדקה, הכנסתו הפנויה היא 6500, ואילו הכנסתה הפנויה של האם היא 8,000 ש"ח, ועולה על זו של האב ב -1,500 ש"ח. שני ההורים נושאים בנטל הצרכים הנוספים לפי יכולתם היחסית. לצורך חישוב חלוקת נטל הצרכים הנוספים הכנסתה הפנויה של האם (בסיטואציה של הכנסות שוות, כאמור) עולה על זו של האב, ועל כן האם תשא בחלק גדול יותר מן הצרכים הנוספים. יש מרחיקים לכת בכיוון זה, עד כדי השגת שויוון בחלוקת הנטל הכולל (לדוגמא החישוב כדלקמן: 500:2 = 250 ;2000-1500 = 500. האב ישלם 1/8 מהצרכים הנוספים, 250 ש"ח + הצרכים הבסיסיים 1,500 ש"ח, סה"כ 1,750 ש"ח, ואילו האם תשלם 7/8 מהצרכים הנוספים, כלומר 1750 ש"ח). לפי שיטה זו, חלוקת נטל המזונות בין שני ההורים, בחישוב הכולל, היא שווה, אולם, יתכנו מצבים אחרים שבהם אי אפשר ליישם שוויון כנ"ל בחלוקת נטל המזונות בין שני ההורים.<br />
<br />
הכנסת כבר חוקקה פעמים תיקוני חקיקה למניעת הפליה זו, כפי שיפורט בהמשך, אך הנושא עדיין נשלט על-פי הדין הדתי, שכן החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 , מפנה לדין האישי, והחוק על תיקוניו (למעט סעיף 3 (א) לחוק), חל רק כלפי אנשים שאין להם דין אישי.<br />
<br />
התיקון הראשון (הנקרא "תיקון" כיוון שחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) כשמו בא לתקן את דיני המזונות), קובע כי "אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו... חייב במזונותיהם" לפי הוראות החוק .<br />
<br />
ועוד הוסיפה הכנסת, במגמה לתיקון הפליית האב, תיקון נוסף משנת תשמ"א-1981 (להלן- תיקון תשמ"א):<br />
<br />
(1) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.<br />
(2) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק הקטין, יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא" .<br />
<br />
תיקון חקיקה זה מבטא עיקרון צודק של שוויון יחסי, המעוגן גם בסעיף 7 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות). שוויון ההורים בנטל מזונות הילדים חל לגבי כל צרכי הילד, ללא הבחנה בין צרכים הכרחיים לצרכים חורגים. אולם נפסק כי אף תיקון זה אינו חל על מי שחייב במזונות לפי הדין הדתי , יוצא שהכנסת לא הועילה כלום בתיקון תשמ"א.<br />
<br />
לדעתי, יש מקום לתחולת תיקון תשמ"א, בדבר שויון ההורים לפי היכולת היחסית, גם על יהודים, שכן הלכת פורטוגז אינה עומדת במבחן הביקורת, ואלה נימוקי:<br />
<br />
ראשית, אני מפנה לדעת המיעוט בהלכת פורטוגז, מפי נשיא בית-המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר:<br />
<br />
"נוטה אני להשקפה כי לפי מגמתו... סעיף 3א נועד לחול גם על אותם הילדים הקטינים, לגביהם קיימות הוראות דין אישי פלוני, והם הרוב המכריע של הילדים בישראל ולא רק על אלה שהם מיעוט מבוטל במספרם אשר עליהם לא חל דין אישי כלשהו" .<br />
<br />
שנית, ובכך אני מחדש, הקביעה כי לפי דין תורה, האם חייבת מדין צדקה, בצרכים החורגים של הילד (להבדיל מהצרכים ההכרחיים), היא, עם כל הכבוד, ללא בסיס ראוי.<br />
<br />
בהלכה לא קיימת כלל הבחנה, לעניין מזונות ילדים, בין צרכים הכרחיים לצרכים נוספים. על האב מוטל חיוב משפטי מוחלט עד גיל 6, ומגיל 6 ואילך, חובתו למזונות הילד מדין צדקה וכן לפי תקנת הרבנות הראשית, תש"ד (שאינה חלה כלל על האם). יש להבהיר: אכן נוקטים בהלכה בכגון זה בדיבור "מדין צדקה", אך החיוב כלפי האב הוא חיוב משפטי שכופין עליו, וכמוהו כחיוב מדין מזונות.<br />
<br />
לעומת זאת, לפי ההלכה אין האם חייבת כלל במזונות הילד . חיוב האם מדין צדקה אינו חיוב משפטי, אלא חיוב דתי וולונטרי ובלתי אכיף, אלא כצדקה שכל אדם מישראל חייב בה. לדוגמא, אם שנישאה<br />
לאחר, אי אפשר לחייבה לתמוך בילדיה מדין צדקה אם בעלה מתנגד לכך , וכן קרובי האב קודמים. לכל היותר יש מקום לדבר על חובת ההנקה של האם, ואף זאת, מבחינת ההלכה, כחובה כלפי הבעל, וכנגד מזונות או שכר ראוי. אמנם דעה חריגה בפוסקים אחרונים מדברת על חובת אשה אמידה מדין צדקה, וזאת מבחינת ההנקה "ואם כן שיש לה חלב בדדיה ותוכל להניק הרי היא עשירה לדבר הזה" . אך אין מקום לבנות על כך קונסטרוקציה הלכתית בדבר חובת האם במזונות ילדים לפי ההלכה, מדין צדקה.<br />
<br />
עוד יש להפנות לדעה שאינה רואה בחיוב דיני צדקה חיוב מהדין האישי (כמפורט באסמכתאות שהובאו בהלכת פורטוגז), ועל כל פנים, לאור מקורות ההלכה בנוגע לחובת האם, יש לומר כי החובה מדין צדקה של האם, אינה חיוב משפטי אלא חיוב דתי, ככל אדם מישראל. חובה זו של האם אינה דומה כלל לחובתו של האב.<br />
<br />
נוסף על כך, יש להפנות לחובת האב, לפי ההלכה, לשלם דמי טיפול עבור הילד. אפנה, לדוגמא, לתשובת הרשב"ש , לעניין תביעת גט ומזונות של אשה שמרדה בבעלה, ופסק הרשב"ש, שלא לכופו לגרש וגם אין לה עליו מזונות, אך "הוא חייב במזונות בנו ושכר הנקתו ושכר שימושו ]דמי טיפול[, לפי שמעשי ידיה שלה". כלומר, מאחר שתביעת מזונות האשה נדחתה - מעשי ידיה שלה, והאם אינה חייבת כלפי בעלה לטפל בילד. לפיכך, על האב לשלם לא רק את מזונות הבן, אלא אף דמי טיפול עבור הילד, ולא עלה על דעת איש לומר כי האשה חייבת לטפל בבנה מכח חובתה שלה למזונות הילד.<br />
<br />
יוצא אפוא כי לפי דין תורה אין האם חייבת במזונות ילדיה, ולשיטתי תיקון תשמ"א כן הועיל ומכוחו האם חייבת במזונות ילדיה, כי אדם שאינו חייב במזונות ילדיו לפי הדין האישי חייב בהם לפי הוראות החוק . לפיכך, האב חייב במזונות ילדיו לפי דין תורה, ואילו האם חייבת במזונות ילדיה לפי החוק, וחובה משותפת זו תחולק ביניהם לפי יכולתם היחסית .<br />
<br />
לאור עקרון השוויון החוקתי והפרשנות הראויה כאמור לעיל, מן הראוי אפוא, כי בתי- המשפט יישמו את שוויון חובת המזונות של האב והאם, באופן מלא, לפי היכולת היחסית. ראוי להוסיף כי גם בפסיקה הרבנית מצינו דעה כי ניתן לראות את תיקון תשמ"א כתקנת קהל שאינה סותרת את דין תורה .<br />
<br />
ג. שוויון האב והאם בדיני החזקת ילדים<br />
<br />
התחום השני שבו מופלה האב לרעה הוא בעניין משמורת הילד.<br />
<br />
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962, קובע כי באין הסכם בין הורים החיים בפירוד לעניין משמורת הילד, יקבע בית-המשפט את הסדר המשמורת: "כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" .<br />
<br />
כלל זה ידוע כ"חזקת הגיל הרך" והוא מעניק עדיפות כללית לאם, למעשה אף מעל גיל שש: אם ההורים נפרדו לפני שהילד הגיע לגיל 6, הילד נשאר אצל האם. כשהילד מגיע לגיל 6, סיכויי האב לקבל את הילד להחזקתו, אם המסוגלות ההורית של שני ההורים שווה, נחותים. טובת הילד מחייבת יציבות ורציפות באופן שהאם, שהילד נמצא במשמורתה עד גיל שש, נמצאת ביתרון, במובן זה, גם מעל גיל 6.<br />
<br />
סבורני, כי אין מקום וצורך להפליה זו. בחברה המודרנית גדל חלקו של האב באחריות הטיפולית, ושני ההורים ממלאים את חובת המשמורת עד כדי שוויון במילוי חובת המשמורת, ויש לטפח שוויוניות זו ככל האפשר, אפילו במצבי פירוד. עקרון טובת הילד הוא מבחן, שבאמצעותו ניתן להכריע סכסוכי משמורת, ללא צורך בהעדפה של האם מכוח החוק. ברוב מדינות ארה"ב, לדוגמא, בוטלה חזקת הגיל הרך. לאחרונה נידונה בערעור על פס"ד בית המשפט לענייני משפחה חזקת הגיל הרך וכך אמר בית המשפט (מפי השופט חיים פורת):<br />
<br />
"...בעבר, היתה מקובלת מציאות בה מילאו הנשים בפועל את תפקיד הטיפול בילדים בעוד האבות השקיעו בחיפוש אחר פרנסה. אולם, מגמה זו השתנתה. קיים שוויון בין הורים בכל הנוגע לזכות<br />
ולאחריות למילוי תפקיד המשמורנים. זאת בשל השינוי במציאות החיים, שבה חלפה חלוקת התפקידים המסורתית בין ההורים. יתר על כן, גם התרבו דעות המרבות בחשיבותו של האב בחיי הילד...לדעתי, אין אמנם אפשרות להתעלם מקיום החזקה שבסעיף 25 לחוק, אולם, המשקל שינתן לחזקה לא צריך להיות מוגזם ויש לתת משקל גם לכל שאר השיקולים בבואנו לבחון את טובת הילד הספציפי. המציאות כיום שונה מהמציאות שבמסגרתה גובשה הדוקטרינה של חזקת הגיל הרך" .<br />
<br />
אולם, בית המשפט העליון הפך פרשנות זו של בית המשפט המחוזי, והחזיר את חזקת הגיל הרך למשקלה המלא, כדברי השופטת ד' דורנר:<br />
<br />
"... אכן, אין להמעיט מן האחריות השווה של ההורים כלפי ילדיהם, המתחייבת מן השוויון בין איש לאישה וממציאות החיים במשפחה המודרנית. עם זאת, עדיין בדרך כלל הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין אמם חזק מהקשר בינם לבין אביהם. כך עולה ממחקרים עדכניים רבים, הדנים בקשר הפסיכולוגי המיוחד שנבנה בין האם לילדיה ובנזק שעשוי להיגרם לילדים, במיוחד בגיל הרך, כתוצאה מניתוקם מן האם שטיפלה בהם מאז לידתם והעניקה להם חום ואהבה, וזאת אף במקרים שבהם לאב תפקיד משמעותי בחיי הילדים...על כן, דעתי היא, כי אף כיום אין להמעיט במשקלה של חזקת הגיל הרך, הקבועה בסעיף 25 לחוק" .<br />
<br />
המסקנה של בית המשפט העליון בדבר משקל חזקת הגיל הרך גם במציאות חיי המשפחה המודרניים מבוססת על דעה אחת של מומחה בארה"ב (1982) . ועל כך יש מקום לביקורת: פסק-הדין אינו ער, למחקרים עדכניים בפסיכולוגיה של הילד, המאשרים, כנגד הדעה הנ"ל, כי הקשר בין ילדים רכים בשנים לבין אביהם הוא קשר דומה לקשר אל האם . מחקרים אלה מוסיפים שהאב מהווה גורם בעל משמעות רבה בחיי הילד הרך, וזאת אפילו במצב שבו האם נושאת באחריות הטיפולית הראשית, ואילו האב נושא באחריות הטיפולית המשנית בילד. יתר על כן, כששני ההורים עובדים ונעדרים רוב שעות היום מן הבית, ושניהם מתחלקים באחריות הטיפולית לילד, קשר הילד לשני הוריו יכול שיהיה שווה או דומה, באופן<br />
שמלכתחילה, מבחינת הפסיכולוגיה של הילד, אין לאחר תקופת ההנקה, עדיפות לאם בסכסוך משמורת.<br />
<br />
לפיכך, לדעתי, אין כלל צורך בחזקת הגיל הרך, שכן העקרון של טובת הילד הוא המבחן הראוי להכרעה בסכסוכי משמורת, אפילו בגיל רך. אם, מבחינת טובת הילד, רצוי שהוא יימצא במשמורת האם דוקא, הרי ממילא יש להכריע כך, ואין צורך לתלות זאת בעדיפות של האם על פני האב. יש לשמור על עקרון השויון גם בתחום זה , כמו בכל תחום אחר. יש לקוות כי כינונו של בית המשפט לענייני משפחה יביא לחידוש<br />
לא רק בתחומי הדיון והצד הטיפולי, אלא גם ביישום המגמות החדשות בדיני הורים וילדים .<br />
<br /></div>
רוני אפשטיןhttp://www.blogger.com/profile/06031048022846616429noreply@blogger.com